הפעלות בנושא זהות מגדר וחינוך לשלום

כתבה: גל הרמט

הקדמה

 בחוברת מערכים  זו כתבתי מערכים פתוחים ככל האפשר בנושאי זהות, ניהול סכסוכים בדרכי שלום, מגדר, לאום ולאומיות ורב תרבותיות. המערכים מבוססים על עקרונות הפדגוגיה הביקורתית ועל תיאוריות של חינוך לשלום על פי המודל האקטיביסטי. אפשר ורצוי לשנות, לשלב ולהתאים לצרכים שלכן/ם ושל הילדות/ים.

פרקים

1. היכרות
2. ציפיות
3. מעמדות חברתיים - מי אני מי אנחנו: זהות ומגדר
4. ניהול סכסוכים ורב תרבותיות

 1. היכרות:

 דומינו:

נושאי הדיון: כל נושא שרוצים להעלות.

מטרות: לעודד מגע פיזי בין המשתתפות, לעזור להן להכיר אחת את השנייה, להעלות מודעות לכך שישנם הבדלים ביניהם, כמו גם קווי דימיון משותפים.

זמן ההפעלה: כ10 דקות.

הכנות להפעלה: דרוש חלל גדול.

מהלך ההפעלה: מבקשים מאחת המשתתפות לעמוד במרכז החדר ולחשוב על שני מאפיינים או תכונות שלה, ואז להכריז עליהן לקבוצה בצורה הבאה: "בצד ימין יש לי את התכונה הזאת והזאת (אני נערה, למשל), בצד שמאל יש לי את האפיון הזה והזה (יש לי אח קטן, למשל)". לאחר שהכריזה, משתתפת אחרת שאחת מהתכונות/אפיונים שהוצגו מתאימים לה לוקחת את ידה, או נעמדה לצידה של הראשונה.

לאחר מכן המשתתפת השנייה מכריזה על תכונה/אפיון נוספים הקשורים לידה החופשייה, ומשתתפת שלישית מתחברת אליה או למשתתפת הראשונה. כך ממשיכים עם כל המשתתפות עד שכולן חלק משרשרת הדומינו.

כאשר אף אחד מהמאפיינים לא מתאים למישהי מהמשתתפות, היא, ביחד עם המנחה ואחת מהמשתתפות שידה נותרה פנויה, מנהלות משא ומתן על מה יכול להיות להן משותף (משהו שהן אוהבות או שונאות ביחד, מושא הערצה משותף, תחביב משותף וכו').

 בלונים:

כדי להגשים את החלומות שלנו אנחנו צריכות להשתחרר מהכבלים שמדכאים אותנו. ביחד נוכל להגשים חלומות.

 נושאי הדיון: היכרות ותיאום ציפיות.

מטרות: ליצור אווירה חיובית בקבוצה, לשקף בקבוצה מנגנונים של דיכוי, אפלייה והדרה, ולהוליך את הקבוצה לפעילות חיובית משותפת.

זמן ההפעלה: 45 דקות.

הכנות להפעלה: שני בלונים לכל משתתפת. שני חוטי תפירה, באורך כחצי מטר, לכל משתתפת. מרקרים. בריסטול. חבילת מדבקות לבנות. עפרונות. חלל החדר צריך להיות ריק מכיסאות .

 מהלך ההפעלה: בקשו מהמשתתפות לחשוב בינן לבין עצמן על איך היו רוצות שתיראנה החברה או הקהילה שלהן, ולבחור מאפיין אחד או שניים של החברה הזו. את המאפיין שבחרו עליהן לרשום על מדבקה לבנה, להדביק אותה על הבריסטול ולהכריז עליה בקול רם.

כעת, יש לבקש מהמשתתפות לחשוב בינן לבין עצמן על שני מכשולים שימנעו מהן להגיע למאפיינים שבחרו לחברה האידיאלית שלהן.

כל משתתפת מקבלת שני בלונים ומרקר ורושמת על כל בלון את אחד מהמכשולים שחשבה עליהם.

לאחר שכולן סיימו, כל אחת מכריזה על המכשולים שכתבה על הבלונים, וקושרת את הבלונים לקרסוליה באמצעות חוט התפירה.

עכשיו, כשכולן מוכנות, המטרה היא לפוצץ את כל המכשולים. אפשר לפוצץ את הבלונים של עצמך או לרדוף אחרי המשתתפות ולפוצץ את הבלונים שלהן.

 שאלות לדיון:

איזה מכשולים העדפנו לפוצץ? למה? איזה מכשולים חשבנו שיש ולא אמרנו? משוע הם לא נאמרו? האם ישנם דברים נוספים שאיננו אומרות? מדוע? מה העדפנו לפוצץ, את המכשולים שלנו או את אלה של האחרות? למה? מהם הגורמים המביאים אותנו לחשוב על מכשולים? מהיכן הם באים? האם יש אנשים שנושאים מכשולים כבדים משלנו? מי הם? איך אנו יכולות לעזור להם ולנו להתגבר על המכשולים וליצור את החברה החלומית בה אנו רוצות לחיות?

 אישיות מוערצת:

נושאי הדיון: כל נושא שרוצים.

מטרה: היכרות אישית.

זמן ההפעלה: כ25 דקות.

המשתתפות מתחלקות לזוגות וכל אחת בוחרת את מי שהיא הכי פחות מכירה בקבוצה. כל משתתפת מספרת לבת הזוג שלה על דמות נערצת או דמות שהשפיעה על חייה. זו יכולה להיות דמות בדיונית (מסרט, ספר, ציור, משחק מחשב וכו') או דמות אמיתית, חיה או מתה. לכל אחת כ5 דקות לספר על הדמות שלה.

לאחר מכן הן חוזרות למליאה וכל אחת מציגה את הדמות של בת זוגתה (כדאי להשתמש במודל ההקשבה האקטיבית של גורדון (הפנייה למאמר)).

 כפתורים אדומים:

 מטרת הסדנא להראות שכולנו מתעצבנים מדברים שונים וכי דבר שמעצבן אחת לא יזיז לשניה. ולנסות ללמוד ולהכיר ולהבין מה גורם לכל אחת מהמשתתפות להתעצבן ולכעוס. לתת כבוד לכל אחת מהסיבות ולא לדרג אותן כחשובות או לא חשובות.

אורך הסדנא שעה וחצי. בריסטול אדום גזור לעיגולים לפי מספר המשתתפות. גודל העיגולים כגודלה של צלחת קפה סטנדרטית.

כל משתתפת כותבת שלושה דברים שמעיפים לה את הפיוז על העיגול. העיגול הוא כמו הכפתור האדום שלה, שכשלוחצים עליו הפיוז שלה מתפוצץ. לאחר שהן מסיימות לכתוב הן מתחלקות לזוגות. כל אחת מציגה לבת זוגתה את הכפתור האדום שלה ומסבירה אותו במידה ותרצה.

כולן חוזרות למליאה וכל אחת מציגה את הכפתור האדום של בת זוגתה. לאחר שמסתיימת ההצגה, יש לשאול כל אחת האם הכפתור שלה הוצג, לדעתה, כראוי, ואם לא, למה?

בדיון משותף המשתתפות בוחנות האם כל הצרכים בקבוצה יכולים לדור יחד ולהתממש? האם ישנם צרכים מנוגדים וכיצד ניתן ליישבם?

2. ציפיות:

 כרטיסיות ומיפוי:

 מבקשים מכל משתתפת לכתוב על כרטיסיה קשיחה ועבה שלוש ציפיות שיש לה מהסדנא, או מרצף הסדנאות הכולל. הן יכולות לכתוב כל דבר העולה על דעתן. עם ילדות קטנות ניתן לבקש לכתוב מה הן היו רוצות שיתקיים בסדנא, או מה הכי לא היו רוצות. כל משתתפת מציגה כרטיסייה אחת ושמה אותה על הריצפה. למי שיש ציפייה דומה או זהה תשים את הכרטיסיה שלה עליה. כך נוצר עבור המנחה והקבוצה מיפוי של ציפיות סותרות, נוגדות, משלימות וזהות על פי הגבהים של הערימות והמרחקים הפיזיים ביניהן (ילדות נוטות לעיתים קרובות "לשחק" את המשחק עד הסוף, כלומר, אפם מישהי לידן תתחיל ערימה של "כיף", ילדה שתרצה להתחיל ערימה של "ריב", גם אם יושבת על יד הראשונה, תמקם את הערימה של הריב רחוק מן הערימה של ה"כיף" (ורחוק ממקום מושבה).

ננסה לנתח ביחד עם המשתתפות ולשאול את עצמנו מה אומרות הציפיות, איזה מהציפיות אנחנו מצפות מעצמנו ומהמשתתפות. למשל, האם זה שאני (כמשתתפת) רוצה שיהיה כיף, או שכולן ידברו בכנות, האם זו ציפייה שתלויה בי, במשתתפות בקבוצה או במנחה. האם יש ציפיות שמתנגשות זו בזו. אם כן, למה ואיך, וכיצד ניתן לפתור את ניגוד האינטרסים. איך נדע שהסדנא היתה מוצלחת, מה צריך להתקיים בכדי שנרגיש שהציפיות שלנו התממשו.

 שאלות וסבב:

ניתן לשאול כל משתתפת מה היא מצפה מעצמה, מהקבוצה, מהמנחה ומהסמינר באופן כולל ולנהל דיון סביב הציפיות: ממי אנחנו מצפים, האם הציפיות שלנו מעצמנו שונות מהציפיות שלנו מאחרים (וכיצד ולמה).

 עץ ציפיות:

לעץ הציפיות נחוצים בריסטולים בארבעה צבעים לפחות, מספריים ועטים. כל משתתפת מקבלת שלושה ריבועי בריסטול בצבעים שונים ומתבקשת לגזור אותם בצורת על ה או פרח וכו'ץ המנחה מדביקה גזע עץ וענפים וכל משתתפת כותבת על כל עלה צהוב מה היא מצפה מעצמה, על אדום, מה היא מצפה המקבוצה. על כל עלה ירוק מה היא מצפה מהמנחה. כל משתתפת קוראת את הציפיות שלה, מדביקה על העץ. בסוף נוצר עץ ציפיות שעליו לכל אחת עלה שונה במעט מזה של חברתה. מכאן אפשר לצאת לדיון על הציפיות ועל השוני בין המשתתפות, בין הציפיות השונות להן. נוצר עץ ססגוני ומרנין שנשאר על הקיר עד לסוף הסמינר. אפשר להזמין את המשתתפות להוסיף עליו ציפיות נוספות במהלך הסמינר. העץ גם מאפשר התבוננות עצמית ובדיקת מטרות והישגים בסוף הסמינר.

3. מעמדות חברתיים - מי אני מי אנחנו: זהות ומגדר

 מעגלי זהות:

נושאים לדיון: זהות אישית תרבותית ולאומית

מטרות: לברר עם המשתתפות מהי זהות,ולנסות להגדיר איתן את זהותן האישית התרבותית המגדרית והלאומית

זמן ההפעלה: כשעה וחצי

הכנות: דפים ועטים

 מהלך ההפעלה: לבקש מכל משתתפת לציר במרכז הדף נקודה ,לב, פרח או ילדה שתיצג אותה מסביב לנקודה עליה לציר 9 מעגלים ולכתוב בתוך כל מעגל מאפין זהות שמתאר אותה. כדאי להתחיל במאפינים אישים כמו אחות לאח או גינגית ,להתקדם למאפינים תרבותים ועדתים כגון מרוקאית ,מהגרת או עולה מכורדיסטן,מסורתית ולמאפינים מגדרים נערה אשה נקבה גבו כו"ולהמשיך למאפינים לאומים יהודיה ,ישראלית ציונית לאומית פטריוטית סרבנית מצפון,שמאלנית לוחמת על זכיות וחופש .

 המנחה תבקש מהמשתתפות לתלות את מעגלי הזהות על הקיר או להניח אותם על הרצפה ולסבב על מאפיני הזהות שלהן. מתוך ההצגות יש לצאת לדיון במליאה:

איזה מאפינים יש לנו במשותף ואיזה בשונה?

למה? איזה מאפיני זהות אנו חשות צורך להציג באיזה סטואציה? לדוגמא בחדר מלא נשים האם יהיה יותר או פחות חשוב לומר שאני אשה מבחדר בו יש רק גברים.

האם מאפיני הזהות משתנים ממקום למקום וכיצד?

מהי זהות ולמה היא חשובה לנו? מי קובע את זהותנו? האם הסביבה או אנחנו? האם המשתתפות מכירות מקרים שהן הזהות נקבעת על פי החברה ולא על פי מי שזוהי זהותה שלה?

מתי אנו קובעות את זהותם של אחרים?

למה קל לנו לעשות זאת-לקרוא למישהו רוסי או ערבי או מרוקאי?

מה זה אומר עלינו? האם הינו מוכנות שגם לנו יקבעו את הזהות?

  קלפים:

 לצורך הסדנא יש להביא חבילת קלפים ודבק דו צדדי. משך הסדנא בין שעה וחצי לשעתיים.

משתמשים בקלפים של אחת מהסדרות בלבד (רק לבבות, או עלים וכו'). מדביקים לכל משתתפת קלף על המצח מבלי שתדע מה הקלף שהודבק לה. מבקשים מהן לשחק במשחק תפקידים את המעמדות הקלאסיים של המאה ה18, על פי הקלפים שמודבקים לכל אחת על המצח. כל משתתפת אמורה להבין כיצד עליה להתנהג בעצמה על פי יחסן של האחרות אליה. מניחים למשחק התפקידים להתנהל מספר דקות. מורידים את הקלפים מהמצח, טורפים אותם מחדש ומדביקים אותם שוב למצח הילדות, באופן אקראי, ושוב ללא שידעו מה הקלף שהודבק להן. מבקשים מהן לחזור על משחק התפקידים, והפעם כאילו מדובר במשפחה מורחבת (עליהן להחליט מיהו במשפחה המלך, מיהי המלכה, וכו').

משחק התפקידים הבא יהיה על פי המעמדות המקובלים בכיתה (מי הכי מקובלת, כיצד מנתהגים עם אלה שהן הכי מקובלות, אלה שהן הכי דחויות וכו').

ובמשחק התפקידים האחרון הן תתבקשנה לשקף את החלוקה והריבוד החברתי בחברה הישראלית.

יש להניח למשתתפות לקבוע בעצמן מה תהיה ההיררכיה בין הקלפים השונים.

מכאן עוברים לדיון במליאה:

איך היה משחק התפקידים? האם נהנו או סבלו? האם היה קשה להיות מלך? מספר 2? כיצד התנהגו במעמדות הגבוהים ואיך בנמוכים? למה? איך הבינו שהם מעמד גבוה או נמוך? כיצד הרגישו כשלא ידעו מה מעמדם? מה הם קיוו להיות?

יש לנסות ולנתח במשותף איתן את הדינמיקה במשחקי התפיקידים: האם מעמדות נמוכים התנהגו תמיד בותה צורה? מה היה השוני בהתנהגותם של המעמדות הגבוהים במשחקי התפקידים השונים? איך נוצר השוני ולמה? האם ייתכן שמעמדות נמוכים וגבוהים יתנהגו באופן דומה מכיוון שהדימ=נמיקות הן דומות?

יש לשים דגש על האקראיות של המעמד החברתי שנפל בחלקה של כל משתתפת בכל משחק מחדש: האם יכלו לבחור מעמד? האם היתה מוביליות חברתית? האם היה משנה מה היתה עושה המשתתפת בכל הקשור לעליה או ירידה במעמדה?

 תחרות בדיחות

נושאים לדיון: סטריאוטיפים ודעות קדומות;

                    האופן שבו הומור מתחזק סטריאוטיפים ודעות קדומות;

                    אחריות אישית לפגיעה באנשים על רקע הסטריאוטיפים והדעות      הקדומות.

 מטרות: לחשוף סטריאוטיפים ודעות קדומות ולראות כיצד הן מעליבות גם כשהן נאמרות בהומור.

זמן ההפעלה: שעה.

הכנות להפעלה: על המנחה להכין בדיחות מראש למקרה שהלקבוצה לא יהיו בדיחות משלה.

בריסטול גדול ומרקרים.

כובע גדול.

 מהלך ההפעלה: מבקשים מהמשתתפות לכתוב על פתקים בדיחות עדתיות ונגד מיעוטים בחברה (נגד מרוקאים, גרוזינים, אשכנזים, ערבים, חירשים, עיוורים, הומוסקסואלים, אימהות חד הוריות, אנשים עשירים, אנשים עניים וכו'). את הפתקים מקפלים ומכניסים לכובע. כל משתתפת לוקחת מהכובע פתק או שניים ומקריאה ומציגה את הבדיחה. יתר הקבוצה נותנת ציון לבדיחה מ1 עד 10 בהרמת אצבעות. המנחה מסכמת את מספר הנקודות הכללי ורושמת על הבריסטול ליד שם הבדיחה.

 שאלות לדיון: איזו בדיחה ניצחה? למה? אילו בדיחות הפסידו? למה? איך הרגשתן כששמעתן בדיחות נגד העדה שלכן או נגד מישהו שקרוב אליכן? אילו בדיחות הן הכי טובות בכלל? אילו בדיחות אינן מתקבלות על הדעת בכלל? למה? מהו הנזק בלספר בדיחות גזעניות או סקסיסטיות? מה אתן עושות כשמישהו מספר בדיחה מעליבה, מחייכות בנימוס, צוחקות כי כולן צוחקות, אומרים למספר הבדיחה שהוא הגזים, או עוזבות את החדר בלא לאמר דבר? איך לדעתכן צריך להתנהג?

 יחסי כוח וסמכות:

יחידה זו מומלץ להעביר ביחד עם היחידה הבאה (באותה פגישה או בשתי פגישות עוקבות).

המשתתפות מתחלקות לארבע קבוצות. משך ההפעלה כשעה. דרושות כרטיסיות ועטים.

כל קבוצה מקבלת כרטיסייה שונה. על הכרטיסייה הראשונה כתוב: "מתי אני הפעלתי כוח או סמכות על מישהו אחר, והרגשתי טוב לגבי זה?". על הכרטיסייה השנייה כתוב כתוב: "מתי הפעילו עליי כוח או סמכות, והייתי חסרת אונים ולא ידעתי מה לעשות?". על הכרטיסייה השלישית כתוב: "מתי הפעלתי כוח או סמכות על מישהו, שלא לצורך והרגשתי רע לגבי זה?". ועל הרביעית כתוב: "מתי הפעילו עליי כוח או סמכות וחשתי חסרת אונים, אך לפתע ידעתי מה עליי לעשות, ועמדתי על שלי?".

כל משתתפת מציגה את המקרה שלה בפני חברותיה לקבוצה. ביחד הן מחליטות אם להציג מקרה אחד משותף או את כל הסיפורים של כולן בפני המליאה. כל קבוצה מציגה את הכרטיסייה שלה ולאחר מכן את הסיפורים שעלו ממנה.

שאלות לדיון במליאה:

מהם יחסי כוח? איזה סוגי יחסי כוח המשתתפות מכירות? מה יותר קשה, להפעיל כוח או כשכוח מופעל עלינו? למה ובאילו נסיבות? האם יש מקרים שבהם הפעלת כוח היא לגיטימית? מה הם? האם ישנם מקרים שבהם היא אינה לגיטימית? מה הם? האם הפעלת כוח היא רק פיזית? האם הפעלת כוח פיזית היא חמורה יותר מהפעלת כוח לא פיזית? האם מפקד בצבא מפעיל כוח או מפעיל סמכות על החייל? האם השופט מפעיל כוח או סמכות על הנאשם? האם יש הבדל בין כוח לסמכות? מהו? האם רופא מפעיל כוח או סמכות על החולה? האם ייתכן שהפעלת סמכות תהפוך להפעלת כוח? מתי?

 פסלי כוח (יחידה משלימה ליחסי כוח וסמכות):

משך הסדנא כשעה. כל משתתפת כותבת על פתק דוגמה אחת ליחסי כוח או ליחסי סמכות שהיא מכירה, וחולקת את הדוגמה שלה עם משתתפת נוספת, כך שלכל זוג יש שתי דוגמאות. כל זוג מכינה הצגת פנטומימה או פסל אנושי של הסיטואציה של יחסי הכוח. יתר הקבוצה צריכה לנחש מה הסיטואציה ולגלות האם הן מציגות יחסי סמכות או יחסי כוח. אחרי כל הצגה נערך דיון קצר שמנתח את ההצגה. אחרי שכל הזוגות הציגו מתקיים דיון במליאה:

האם יש הבדל בין הפעלת כוח להפעלת סמכות? אם כן, מהו? כיצד הרגישה כל משתתפת כשהפעילה כוח או סמכות וכיצד הרגישה שאלה הופעלו עליה? מה גרם לכם לבחור להפעיל דווקא סמכות או כוח? האם בסיטואציה שהופעל בה כוח היה ניתן למצוא פיתרון לבעיה בדרך אחרת? אם כן או אם לא, מדוע?

 4. גלובליזציה והשפעתה עלי והתנהגותי:

 קשר:

משך הסדנא כשעה. תרגיל זה אפשרי לקבוצה בכל גודל.

המשתתפות עומדות במעגל, כתף צמודה אל כתף. כל משתתפת מרימה את יד ימין ונותנת אותה למישהי אחרת שנמצאת מולה או לידה, אך לא לאלה שצמודות אליה, ומחזיקה אותה בלחיצת ידיים חזקה.

לאחר מכן, כולן מרימות את יד שמאל ומושיטות אותה למי שנמצאת מולן, אך לא לאותה אחת שהן מחזיקות את ידה הימנית, ולא למשיהי שצמודה אליה. מרגע זה יש להכריז כי המשתתפות קשורות זו בזו וכי אין להרפות מאחיזתן עד לסוף התרגיל. כעת נוצר מצב של קשר שיש לפרום אותו. המטרה היא שהמשתתפות יגיעו למצב של מעגל אחיזת ידיים (מי שאוחזת בשמאלי תעמוד לשמאלי, מי שאוחזת ביד ימין תעמוד לימיני) וכל זה ללא שיעזבו את אחיזתן בכלל. (הוראה למנחה: המידה ואחת המשתתפות עוזבת אחיזתה ללא שהתכוונה, יש לאפשר לה לחזור ולאחוז את היד מחדש באותה צורה).

דיון במליאה:

איך הרגישו להיות קשורות ומסובכות אחת בשנייה? האם היתה מי שהובילה את מהלך פרימת הקשר? האם היא השתלטה או שנבחרה להיות המנהיגה או שהוסכמה כמנהיגה? מה היתה הדינמיקה בקבוצה? איך הן הרגישו עד פתיחת הקשר? האם האמינו שזה אפשרי בכלל? האם היה שיתוף פעולה? האם הוא היה קל או קשה? 

 קשים ומהדקים:

פעילות זו לוקחת כשעה ונדרשות לה שתי חבילות קשים ושתי חבילות מהדקים משרדים הפעילות היא תחרותית בין שתי קבוצות שוות בגודלן בתוך הקבוצה. יש לבקש מהמשתתפות לבנות מגדל גבוהה ככל האפשר מהאמצעים העומדים לרשותן(המהדקים והקשים )בתוך 20 דקות על המגדל לעמוד לבדו ללא עזרת יד אשה ולא בהשענות על חפץ.

לכל קבוצה ממונה מתבוננת (המנחה גם יכולה לרשום הערות בעצמה התבננות אלו בעצמה).

יש לתעד את הדינמיקות הנוצרות בקבוצה כמו שהן.מי מובילה מי נגררת וכיצד זה בא לידי ביטוי בעבודת הצוות . בתום עשרים הדקות עורכת המנחה תחרות בין הקבוצות ,בעלות המגדל הגבוהה ביותר שעומד בעצמו זוכות בפרס יקר ערך(חבילת ופלים )

דיון במליאה הגדולה:

איזו קבוצה נצחה ולמה?

מה היה בקבוצות מבחינת התוכן ומבחינת התהליך.

בשלב זה ניתן לקרוא את התעוד על הדינמיקות,כיצד התנהגו בקבוצות ולמה? מה הביא לכשלון המטרה ומה הביא להצלחה? האם כך אנו רוצות לנהוג בחי יומיום שלנו? האם זוהי הדינמיקה האופינית?ולמה?

4. ניהול סכסוכים ורב תרבותיות:

 :האי

הפעלה זו מצריכה השקעה רבה מצד אחד, אך שכרה בצידה. המשתתפות זוכרות אותה לאורך כל התהליך ונותנות דוגמאות מהתנהגות שני השבטים גם בשאר הנושאים כגון מיגדר, זהות וכו'.

ההפעלה גם מאפשרת ליציאה דיון מעמיק והמשגה של כל אחד ואחד מהנושאים שאנו רוצות לדון בהן: יחסי גברים/נשים בחברה, יחסי יהודים/ערבים, מהגרים/ותיקים, קבוצות מיעוט אלה ואחרות, דיכוי ממסדי מול דיכוי חברתי, גזענות, דמוקרטיה, תקשורת ומנגנוני קבלת החלטות.

 נושאים לדיון: הבנה של אחרות;

המעלות של סובלנות;

רב תרבותיות.

מטרות: להעלות את המודעות לופן שבו התרבות משפיעה על החיים שלנו;

ליצור סימולציה לאופן שבו אנשים מתרבויות שונות מתקשרים ומתפקדים ביחד;

לחקור טאבויים ופרות קדושות תרבותיות;

להבין מהם גבולות הסובלנות והסבלנות שלנו;

ולבסוף, ליצור הדמייה חיובית לאיך אפשר לשתף םעולה וליהנות מהרב תרבותיות ומשיתוף הפעולה.

זמן ההפעלה: שלוש שעות וחצי (שתי יחידות).

 סיפור המעשה:

ישנו אי אותו חולקים שני שבטים. שבט א' מתגורר בהרים ושבט ב' חי על מישור החוף. הם חיים בדו קיום, זה לצד זה, אך יש ביניהם קשר רק לעיתים רחוקות. לשני השבטים שפות שונות, תרבויות שונות ודתות שונות, אך בשניהם יש משקל מיוחד לבלונים. בשבט א' מאמינים כי בלונים מסוגים וצורות שונות הם בעלי קדושה דתית והם מנסים לאסוף כמה שיותר בלונים מצבעים וצורות שונות. בשבט ב', משתמשים בבלונים, במיוחד בעגולים ואדומים, למטרות רפואיות. לאחרונה חלו תושבים רבים משבט ב' במחלה משונה והם סובלים ממנה מאוד. הבלונים העגולים האדומים אינם מספיקים עוד בכדי לרפא אותה. על פי התורה העוברת מפה לאוזן, התרופה היחידה למחלה היא בלון נדיר שנמצא במקום לא נודע על האי. למזלם ישנה מפה ישנה העוברת מדור לדור ומראה את הדרך לבלונים הנדירים. לצערם, לפני שנים רבות, במהלך מלחמה בין שני השבטים, נקרעה המפה וכל שבט נותרו רק שני חלקים ממנה.

 הכנות להפעלה: יש לשים לב שהפעלה זו דורשת הכנה מדוקדקת ומרובה מראש ודורשת הכרה של המקום בו היא מתנהלת.

חלק 1: ליצירת תרבות קבוצתית, יש להכין כלי כתיבה ודפים. צילומים של כרטיסיות ההפעלה של כל שבט.

חלק 2: לפגישה בין השבטים יש להכין כיכוד ושתייה.

חלק 3: לחיפוש יש להכין חמישה בלונים אדומים; מפה שמראה היכן מוחבאים הבלונים, חתוכה לארבעה חלקים; שלושה בלונים ארוכים: ירוק צהוב וכחול. שני בלונים שונים בצבעם ובצורתם מכל השאר (בלונים בצורת לב או פרח, ובצבעים לא סטנדרטיים כמו זהב או כסף וכו'); חוטים לקשירת כל הבלונים; סלוטייפ; סיכות; מספריים; אודם אדום; דבק.

 כרטיסיות ההפעלה (לזכור לשים במסגרת שחורה):

שבט א', אנשי ההרים: אתם חיים על אי שבו חי שבט נוסף. שני השבטים חיים בדוקיום זה לצד זה, אך אתם מדברים שפות שונות, יש לכם תרבויות שונות, ואתם כמעט אף פעם לא נפגשים.

השפה: אתם צריכים להמציא שפה קלה שתשמש אתכם במהלך המשחק. ודאו שכולכם מבינים את אותם סימנים ויודעים כיצד להשתמש בהם.

התרבות:

אתם נותנים תשומת לב רבה לבלונים מסוגים שונים בגלל סיבות דתיות. אתם צריכים לנסות ולאסוף כמה שיותר בלונים בצורות, בצבעים ומסוגים שונים. הבלונים נחשבים קדושים ולאף אחד אסור לגעת בהם ישירות. מי שנוגע בבלונים נענש. היחידים שמותר להם לגעת בבלונים הם אלה שעורכים את הטקס של ללכת במעגלים.

טקס זה נערך על ידי אדם נבחר אחד ההולך במעגל כשעל מצחו מצויירת נקודה אדומה.

אתם צריכים לקבוע בעצמכם את חוקי השבט שלכם (איך מתארגנים, איך מקבלים החלטות, מי אחראי למה וכו').

 שבט ב', אנשי הים: אתם חיים על אי שבו חי שבט נוסף. שני השבטים חיים בדוקיום זה לצד זה, אך אתם מדברים שפות שונות, יש לכם תרבויות שונות, ואתם כמעט אף פעם לא נפגשים.

השפה: אתם צריכים להמציא שפה קלה שתשמש אתכם במהלך המשחק. ודאו שכולכם מבינים את אותם סימנים ויודעים כיצד להשתמש בהם.

התרבות:

אתם אנשים שלווים ושוחרי שלום. אתם מברכים אחד את השני על ידי שפשוף האפים (נשיקה אסקימוסית). לכם אפיכם צריכים להיות נקיים תמיד. כאשר אין אדם מברך את חברו הדבר נתפס כהתנהגות חברתית לא מנומסת ולא מקובלת. אתם מייחסים חשיבות רבה לבלונים אדומים ועגולים, בהם אתם משתמשים למטרות רפואיות. בלונים אלה מצילים את חייכם ולכן הם קדושים בעיניכם.

אתם צריכים לקבוע בעצמכם את יתר חוקי השבט שלכם (איך מתארגנים, איך מקבלים החלטות, מי אחראי למה וכו').

 הכנות נוספות לפני הגעת המשתתפות למקום:

יש להחביא את הבלונים הנדירים.

יש לנפח שמונה בלונים בצבעים שונים (מתוכם 4 אדומים) ולקשור אותם, בנפרד, בחוטים כך שאי אפשר יהיה לפתוח את הקשרים מבלי לפגוע בבלונים. יש להדביק 4 בלונים אדומים עגולים על הקיר של שבט ב' ו4 בלונים אחרים על הקיר של שבט א' (הבלונים המוארכים ,הכחול, הצהוב, והירוק והבלון אדום). יש להשאיר מעטפה עם שני חלקי המפה ליד הבלונים של שבט ב', ולשים בשניים מהבלונים של שבט א' את שני חלקי המפה שלהם (לפני שמנפחים אותם כמובן) ולדאוג שיהיה ברור שהם נמצאים בתוכם (ניתן להשתמש בבלונים צבעוניים שקופים או לכתוב על הבלון "מפה" וכו').

יש לשים את כל הקופסא עם הציוד (מספריים, צבעים, דבק טושים וכו') במרכז החלל הניטרלי המשותף ולא להגיד למשתתפות כיצד והאם לעשות בציוד שימוש.

אם הבלונים הנדירים (הבלונים המוארכים) מוחבאים במקום נעול, על המפתח להיות בתוך קופסת הציוד. אם הם מוחבאים במקום חשוך, צריך לשים פנס אחד בקופסת הציוד.

 מהלך ההפעלה:

להפעלה שלושה שלבים.

שלב ראשון: כל שבט לומד את התרבות של עצמו.

שלב שני: שני השבטים נפגשים ולומדים לתקשר אחד עם השני בשפות השונות.

שלב שלישי: השבטים מחפשים את הבלונים.

 לפני תחילת ההפעלה יש לשים לב שכל החומרים, הכרטיסיות והבלונים מוכנים. יש לחלק את הקבוצה לשניים ולהקריא את סיפור המעשה.

שלב א' (כ20 דקות): כל קבוצה נשלחת לחדר אחר, או לקצה אחר של החדר (שבט א' להרים, שבט ב' לחוף) עם כרטיסיית המשחק שלה, לומדת את תרבותה ומתרגלת אותה, ממציאה את שפתה ויוצרת תקנות או חוקים.

קבוצה ב' מקבלת את שני חלקי המפה שלה. זו ההזדמנות של המשתתפות לגלות יצירתיות. אפשר להציע להן להחליף אות מסויימת באות אחרת או להחליף כל אות שנייה. אפשר להציע גם שפה פשוטה של הצבעה וסימנים מוסכמים בסיסיים. 

 שלב ב' (ללא הגבלת זמן): שני השבטים נקראים להיפגש במרחב ניטרלי ולומדים לתקשר ואת תרבות השבט השני. יש לתת לשבט א', ההרריים, ממתקים ולשבט ב', אנשי החוף, שתייה וכוסות, בכך לומדים חברי השבטים בעצמם כיצד אפשר לשאת ולתת על משאבים שאינם מוגבלים, כך שכולם יוכלו גם לשתות וגם לאכול.

מרגע זה מתחילה ההדמייה ועל כל משתתפת לשחק את התפקיד שלה, לדבר בשפה שנקבעה, ולקיים את הריטואליים הדתיים והאזרחיים שנקבעו.

חשוב לשים לב, למשל, שהבלונים האדומים הובאו על ידי מי שנבחר ומצחו סומן בנקודה אדומה.

שלב ג', החיפוש אחר הבלונים (45 דקות): שבט ב' צריך להתחיל לשאת ולתת על חצי המפה שהם צריכים על מנת שיוכלו למצוא את הבלונים הנדירים. ללא המפה המלאה הם אינם יכולים לצאת לחיפושים. צריך למצוא מקום מסתור טוב לבלונים המיוחדים. יש לצייר את המפה כך שיהיה ניתן למצוא את הבלונים רק על ידי חיבור ארבעת הפיסות ביחד (כך שסחר חליפין בחלקי המפה לא יהווה אופציה). חשוב לשים לב ששבט א' שם לב שחלקי המפה שלו נמצאים בתוך הבלונים, ושכולם הבינו ומכבדים את הכלל הדתי לפיו אסור לאף אחד, כולל חברי שבט ב', לגעת בבלונים של שבט א', פרט למי שנבחר והותר לו לעשות זאת.

צריך לשים שהמשא ומתן ידרוש שבירת טאבו כלשהו (למשל, אחד מחברי שבט ב' יותר לו להיבחר למורשה נגיעה (כלומר, עליו יהיה לקבל את מנהגי שבט א' וללמוד לערוך טקס שהוא לכאורה חסר משמעות עבורו).

עלול להיראות בתחילה כי אין שום סיבה הגיונית ששבט א', יושבי ההר, יעזרו לשבט ב', יושבי הים, מכיון שיש להם כבר בלון אדום אחד. יש לשים לב שהמשתתפות מבינות שבהמשך עשויים להתגלות עוד שני בלונים נדירים ומרשימים שאין לאף מהשבטים, ושייתכן ששבט ב' יחלוק אותם עם שבט א' מרגע שהם יימצאו (ובכל זאת רצוי להימנע מלהגיש למשתתפות את הפיתרון הזה על מגש של כסף).

 שאלות לדיון:

האם היה קשה לא להבין את השפות השונות? מה היתה ההרגשה הכרוכה באי ההבנה? איזה שבט תיקשר יותר בינו לבין עצמו ועם השבט השני? האם הם תיקשרו בשתי השפות, בשפה אחת או בסימנים? איזה טעויות נבעו מחוסר ההבנה?

איך התמודד שבט א' עם בעיית המפה בתוך הבלונים? מי הוציא מהם את המפה בסופו של דבר, שבט א' או ב'? איך כל אחת מהקבוצות הרגישה עם שבירת המוסכמות החברתיות והתרבותיות? איזה טאבויים תרבותיים וחברתיים יש בחברה שלנו? איך נוצרים טאבויים? למה ואת מי הם משמשים? מה קורה כשהם נפגעים? מה נתפס כטאבו גדול יותר, הדת או הרפואה? מה חשוב יותר למשתתפות?

האם ניתן לתאר חיים שמסתמכים רק על התרבות שלנו? האם התרבות שלנו חשובה לנו? אם כן, למה? מה מונע מאיתנו להבין תרבויות אחרות? האם ניתן לחשוב על דוגמה שבה תרבויות מאמצות מאפיינים אחת של השנייה ובכך מתפתחות?

בעולם שבו אנו חיו היום, ישנם סכסוכים רבים על רקע תרבותי ודתי. בחרו את אחד ממוקדי הסכסוך הללו וחישבו מה מביא שתי תרבויות לידי קונפליקט? מי מרוויח ומי מפסיד ממנו? מה אנשים מפסידים מפתיחת התרבות שלהם לתרבות אחרת ומה הם מרוויחים מכך? האם הם מוכנים לפתוח את התרבות שלהם לאחרים, גם במשמעות של הפסד של משהו ממנה?

האם המשחק דומה לחברה שבה אנו חיים? אילו תרבויות יש בחברה שלנו? האם הן מתנגשות או משתלבות (יש להתייחס למהגרים מול ותיקים, דתיים מול חילוניים, ערבים מול יהודים, נשים מול גברים וכו')?

 בלונים:

חבילה של 50 בלונים מנופחים. פעילות של שעתיים לפחות. מחלקים את הקבוצה לשניים ושולחים כל אחת מן הקבוצות לקצה אחר של החדר. במרכז החדר שמים את הבלונים המנופחים, ומורים לחברות כל קבוצה, בנפרד, להעביר את כל הבלונים שבמרכז לצד שלהן, בכל האמצעים העומדים לרשותן. על הזמנים של העברת הבלונים להיות שונים (5 דקות לקבוצה אחת ו7 דקות לקבוצה השנייה). אסור שהמשתתפות ידעו שקיבלו הוראות שונות. מתחילים בספירת הזמנים (עברו 15 שניות, 30 שניות וכך הלאה). אם המשתתפות שואלות אם מותר להן לחטוף ולגנוב בלונים ממחנה היריבות, או לפוצץ, להשחית ולהרוס את הבלונים, יש לענות להן שהן קיבלו הוראות וכי כל האמצעים לניצחון כשרים.

כעבור חמש דקות ממשיכים לספור את הזמנים. קבוצה אחת חושבת שהזמן עבר ורואה את הקבוצה השנייה ממשיכה לאסוף אליה את הבלונים. על כן, ברוב המקרים ממשיכות חברות הקבוצה הראשונה להילחם על הבלונים, למרות שזמנן תם. אין לעצור אותן ממעשיהן או להעיר להן עד לתום 7 הדקות. כשמסתיימות 7 הדקות, אם כל הבלונים שנותרו שלמים נמצאים בצידו האחד של החדר, יש להכריז על קבוצה מנצחת ולהעניק לה פרס כלשהו (חבילת וופלות או משהו דומה). חזרה למליאה ודיון.

שאלות לדיון:

מי ניצחו? מה קרה במליאה במהלך המשחק (מי לקח מה, מי הובילה, איך התנהגו כולן אלה לאלה וכו')? מה הייתה הדינאמיקה בין הקבוצות היריבות? האם מישהי לא השתתפה? מדוע? מה הייתה המטרה הראשונית של כל אחת מהקבוצות והאם היא השתנתה במהלך המשחק? האם יכלה להיות דרך אחרת? מה היו הוראות המשחק של כל קבוצה? האם קיים מצב אפשרי שבו כולן (שתי הקבוצות יחד) יכלו לנצח (למשל, מו"מ במהלכו כל הקלפים מתגלים, והבלונים מועברים לחלק מהזמן לצד אחד של החדר, ובשארית הזמן לצידו השני)? מדוע התנהגנו כך? האם אנו מתנהגות כך גם בחיי היומיום? מדוע? האם ניתן לשנות התנהגות זו? מה המנגנונים שגורמים לנו להרגיש שאנו מנצחים רק אם קבוצה אחרת מפסידה? איך בחיי היומיום כולן יכולות לנצח, ללא מפסידות?

 Win win

 דילמת הנאשם:

אורך ההפעלה כשעתיים. מטרת הסדנא להבהיר את הצורך והכדאיות בסולידריות מול ממסד מדכא. מספרים למשתתפות שהן הולכות לשחק משחק תפקידים על שני נאשמים שביצעו פשע מסוים ביחד ונתפסו. מוציאים שתיים מהמשתתפות החוצה ומבקשים מהן להתכונן יחד לחקירתן בנפרד (ניתנת להן אפשרות לתאם עמדות מראש) ולהחליט האם הן מודות או לא מודות. (הוראה למנחה: הן לא חייבות להגיע להחלטה משותפת). בזמן ששתי הנאשמות יוצאות החוצה מסבירים לקבוצה את הטבלה הבאה: כשתי הנאשמות מודות, שתיהן מקבלות 8 שנות מאסר מכיוון שהודו; אם אחת מודה באשמה של שתיהן ושנייה לא מודה, זו שהודתה יוצאת לחופשי בעיסקת טיעון, וחברתה מקבלת 20 שנות מאסר (לא ניתן להודות רק בחלק שלי בפשע); במידה ושתיהן לא מודות, שתיהן מקבלות עונש של שנת מאסר אחת.

 הטבלה:

 המנחה, שהיא החוקרת במשחק התפקידים, מזמינה כל נאשמת בנפרד וחוקרת אותה (בזמן חקירתה, הנאשמת השנייה מחכה מחוץ לחדר, מבלי שתוכל לשמוע את תוכן החקירה). החוקרת מנסה בכל אמצעי להוציא מהנחקרת הודאה (שידולים, איומים, שקרים, כוח פיזי מתון, נענועים ושבירת ברכיים והוצאת ציפורניים ממקומן. שימוש במשתתפות האחרות לצורך שידול, שכנוע או איום). בסוף החקירה יש לחתום על הודאה או על אי הודאה ולהפסיק את החקירה בשיא.

לאחר מכן מוציאים את הנחקרת ומכניסים את הנחקרת השנייה.

אחרי ששתיהן נחקרות מחזירים את שתיהן לחדר ומודיעים להן על תוצאות החקירה והעונש הנובע מהן.

שאלות לדיון במליאה:

  המלך והחוק:

בדרך כלל, כשמדברים עם ילדים ובני נוער על דמוקרטיה, וגם עם מבוגרים לעיתים קרובות, מייד הם מרימים את ידם כדי להצביע וטוענים שהרוב קובע. מטרת הפעלה זו היא לחקור מה משמעות התפיסה של "הרוב קובע"? כיצד הרוב קובע? באילו נסיבות נוצרה הדרישה ל"הרוב קובע"? האם דמוקרטיה פירושה הרוב קובע? האם המיעוט מיוצג על ידי הרוב? האם הרוב קובע מה שטוב לעצמו ולחברה בכלל או שמי שמשמיע את קולו בצורה החזקה ביותר הוא זה שנבחר וזוכה לזכות לחוקק חוקים?

משך הסדנא: שעה וחצי. יש להביא דפים חלקים ועטים.

כל משתתפת צריכה לרשום את שמה על דף. מטרת המשחק היא להיות מומלכת למלכה (או מלך), אז אוכל לחוקק שלושה חוקים שיהיו תקפים לאורך כל היחידה (זהו ה"פרס" למנצחת במשחק). מי שתצליח להשיג הכי הרבה הדפים חתומים בתום חמש דקות תומלך למלכה. כל האמצעים להשגת הדפים החתומים בשם כשרים. על הקבוצה לקבל כל אחד מן החוקים שיוצעו בגבולות הסביר.

דיון במליאה:

מי נבחרה למלוך? איך היא נבחרה? האם היא נבחרה? האם הבחירות היו דמוקרטיות? האם כל אחת מהמשתתפות מסרה את הדפים למי שלדעתה עשויה לייצג אותה יותר בקביעת שלושת החוקים? האם היה משא ומתן והתאגדויות לפני מתן הפתקים, או האם הם ניתנו כך סתם ללא סיבה למי שביקשה? האם היתה אלימות בחדר? האם אפשר לראות הקשרים בין "בחירות" אלה לבחירת מנהיגים אחרים שאנו מכירות? אם כן, איזה? כיצד אנו בוחרות את נציגינו? על סמך אילו קריטריונים? האם אנחנו דורשות התחייבויות וערבויות מצד הנבחרים? איך מתקיימות הבחירות בישראל? מי בוחר לייצג ומי בוחרת להיות מיוצגת? מי בוחרת לא להיות מיוצגת?

 בעית תשע הנקודות:

הפעלה מהירה ומענינת שיכולה להראות את גבולות החשיבה שלנו.

 מטרות:

זמן ההפעלה:25 דקות

הכנות: דף ניר ועליו תשע נקודות בשלוש שורות

*          *          *

*          *          *

*          *          *

 המשימה היא לחבר את כל 9 הנקודות בארבעה קוים ישרים בלי להרים את העיפרון מהדף.

 הדרך היחידה לעשות זאת היא לצאת מגבולות הריבוע ,להמשיך את אחד הקווים שמאלה אל המשך הדף ולשבור את הקונבנציה שכשיש ריבוע צריך להשאר בתוכו.

 שאלות לדיון:

מי הצליח במשימה? למה? מה עשיתן שונה מחברותיכן?

באיזה עוד ריבועים אחנו צקועות? איך אפשר לצאת מריבועים אלה? למה כדאי לצאת לפעמים מהריבוע? מה ההבדל בין ריבוע למסגרת? האם אנחנו צריכות מסגרות כדי שיגנו עלינו? האם אנחנו צריכות ריבועים שיגנו עלינו? איך ולמה?

נחש עכבר:

 משך הסדנא כשעתיים ומדמה התפתחות של סכסוך בין שתי קבוצות על משאבים, שלמעשה אינם מוגבלים, אך נתפשים כמוגבלים בגלל אלמנט התחרות. שתי הקבוצות יכולות לנצח, אך ישנה הרגשה שהניצחון אינו אמיתי אם הקבוצה השניה, "האויב", אינה מפסידה.

לוח המשחק:

 המשתתפות מתחלקות לשתי קבוצות, וכל קבוצה בוחרת בשם. כל אלף נקודות שוות סלייס פיצה. המשחק מתנהל כך שהלוח (המנחה) הינה צד במשחק ועל כל 1000 נקודות צריכה המנחה לתת למשתתפות סליס פיצה. קבוצה שנמצאת בסוף המשחק במינוס של נקודות חייבת על כל אלף נקודות חובה סלייס פיצה למנחה (שיינתן כמובן בחזרה למשתתפות). על כל קבוצה להחליט ביחד בכל תור האם הן מוציאות נחש או עכבר בהתאם ללוח המשחק. כל קבוצה כותבת או מציירת את שם החיה על נייר ונותנת למנחה. כאשר שני הפתקים בידי המנחה היא פותחת אותם ומקריאה אותם בכל. לאחר ההקראה מחשבת המנחה את התוצאות וכותבת אותם על הלוח לפי ההוראות (ישנם סיבובים בהם הניקוד הוא כפול משולש. ראו את לוח הניקוד בהמשך).

 לוח ניקוד:

 לפני המשחק יש להסביר על המו"מ האפשרי של הסיבוב החמישי: על המשתתפות לבחור נציגה מכל קבוצה. שתי הנציגות יוצאות החוצה להחליט על הסכמות המקובלות על שתיהן לגבי שיתוף פעולה בהוצאת החיות. כשהן חוזרות הן מספרות לכל קבוצה בנפרד על ההסכמות, ואז הקבוצה מחליטה האם לקבל את ההסכמה או לא, ולהחליט מה תהיה החיה הבאה שיוציאו, מבלי שיצטרכו להודיע אם ההסכמות מקובלות עליהן או לא. חשוב שלאחר המו"מ (וגם במהלך המשחק) הקבוצות ישבו מרוחקות אחת מן השנייה ולא יידעו מה היתה החלטת הקבוצה השנייה.

שאלות לדיון לאחר שהמשחק מסתיים:

מה קרה באינטראקציה בקבוצה הגדולה, ומה קרה באינטראקציה בין שתי הקבוצות? האם כל החברות בכל קבוצה השתתפו בהחלטה? איזה מהקולות לא נשמעו (או לא נתקבלו)? למה? במידה והתקיים מו"מ, האם הקבוצות גילו אמון בנציגה שנבחרה מראש, וקיבלו את ההסכמה שהגיעה אליה? בראייה לאחור, איזו חיה היה הכי כדאי לשתי הקבוצות להוציא? האם ישנו מצב שבו כולן היו יכולות לנצח? מהם הנחשים והעכברים במציאות היומיומית שלהם? מהם הנחשים והעכברים במציאות היומיומית במדינה שבה הן חיות? האם אפשר למצוא קווי דמיון בין הנחשים והעכברים לבין הדינאמיקה של הסכסוך בחוץ? מהם? האם ייתכן שגם במציאות כולן יכולות לנצח?

  רב תרבותיות:

חד לאומי:

איזה דברים לא נאמרים או מושתקים בקבוצה?

 הברכות:

נושא לדיון: רב תרבותיות.

מטרות ההפעלה: להעלות את המודעות לתרבויות שונות;

הבנת קודים חברתיים;

היכרות והנאה.

זמן ההפעלה: כחצי שעה.

הכנות להפעלה: כובע;

פתקיות שעל כל אחת מהן כתוב אחד מהמשפטים הבאים:

1. "ברך/כי את מי שמולך על ידי שלוש נשיקות, כל פעם על לחי אחרת".

2. " ברך/כי את מי שמולך על ידי נשיקה על כל לחי".

3. " ברך/כי את מי שמולך על ידי נשיקה על הלחי"

4. " ברך/כי את מי שמולך על ידי הצמדת הידיים בצורת תפילה/הודייה והשתחוות לפנים".

5. " ברך/כי את מי שמולך על ידי שפשוף האפים שלכם זה בזה".

6. " ברך/כי את מי שמולך על ידי חיבוק גדול וחם".

7. " ברך/כי את מי שמולך על ידי לחיצת יד חמה וחזקה".

8. " ברך/כי את מי שמולך על ידי שמירת מרחק של מטר ולחיצת יד חלשה ממרחק זה".

9. " ברך/כי את מי שמולך על ידי שמירת מרחק כלשהו וניפוף היד לשלום".

 (למנחה, ברכה 1 מקורה בהולנד ובלגיה. ברכה 2 מקורה בספרד ופורטוגל. ברכה מספר 3 מקורה באיראן. ברכה מספר 4 מקורה ביפאן. ברכה מספר 5 מקורה בפינלנד ולפלנד. ברכה מספר 6 מקורה ברוסיה ופלסטין. ברכה מספר 7 מקורה בגרמניה. ברכה מספר 8 מקורה באנגליה. ברכה מספר 9 מקורה בארצות הברית).

מהלך ההפעלה: כל משתתפת מקבלת פתקית. ניתן לחלק את אותה פתקית לשתי משתתפות. המשתתפות מסתובבות בחדר ומברכות אחת את השנייה בהתאם לפתקית שקיבלו. משחקים בשקט מוחלט כ10 דקות.

 שאלות לדיון במליאה: האם הברכה שקיבלו התאימה להן? האם ראו ברכה שהתאימה להן יותר? איך השתלבו סוגי הברכות ביחד? האם התעקשו לברך בדרכן שלהן או שהגיבו לאופן שבו שבירכו אותן? כיצד זה הרגיש? האם הן יכולות למחש מאיפה בעולם הגיעה כל אחת מצורות הברכה? איזה סטריאוטיפים יש לנו על אילו ברכות? האם כל האמריקאים לוחצים את היד באופן חזק? עם איזה ברכות הרגשתן בנוח או שלא בנוח? האם הן היו פעם בסיטואציה מביכה, שבה בירכו אותן בצורה שהן לא הכירו? מה הקודים החברתיים היוצרים את השונות בין הברכות?

 סיכום קצת אחר:

הסיכום הוא תמיד יחידה בפני עצמה שמטרתה לאסוף את כל מה שעלה במהלך הפגישות, לסגור קצוות, להעלות דברים שלא נאמרו ולסיים באקורד חיובי, גם אם התגלו קשיים במהלך הפגישות.

 קוץ ופרח:

כדאי לסכם באופן אישי ולתת הזדמנות למשתתפות להגיד אחת לשנייה דברים בנוכחות כולן, לסיים באינטימיות מאוד גבוהה ובאווירה חיובית, אפשר להשתמש בפרח עם קוצים, עדיף ורד, שיש לו גם קוצים וגם פרחים, כך שאותו פרח משמש לשתי המטרות.

אורך ההפעלה כחצי שעה. כדאי לעשות אותה אחרי הסיכום הקבוצתי. המשתתפות עומדות או יושבות במעגל. כל אחת יכולה לתת למי שהיא רוצה פרח בשל אמירה, הרגשה, הערה, חיזוק, או כל דבר חיובי שהיא קיבלה ממנה, או קוץ כביקורת בונה על דבר מה שאותה משתתפת עשתה או אמרה. למי שאיטן מה להגיד יכולה להניח את הפרח בחזרה במרכז המעגל ומי שרוצה לוקחת אותו וממשיכה את הסבב.

ישנם שני חוקים: לא ניתן לעשות פינג פונג ולהחזיר את הפרח. אם קיבלתי אותו מאחת המשתתפות, עליי להעבירו למשתתפת אחרת, ורק אם בהמשך אקבל אותו שוב אוכל לתת לזאת שנתנה לי בפעם הראשונה.

החוק השני הוא שלא ניתן להגיב ולהתדיין על מה שנאמר.

דוגמה: אני נותנת את הפרח ליותם על העזרה והתמיכה שנתן לי כשהרגשתי שאני צריכה את זה. או אני נותנת את הקוץ ליותם על זה שצחק עליי אחרי שדיברתי וכל הזמן התווכח.

 שאלות:

הפעלה זו יכולה לשמש כסיכום בקבוצה או כפריצת דרך במהלך הסמינר במידה והקבוצה תקועה.

משך ההפעלה כשעה. כל אחת מהמשתתפות מתבקשת לכתוב על דף שאלה או אמירה שיש לה לקבוצה באופן אנונימי. מערבבים את כל הפתקים במרכז וקוראים את הכתוב עליהם ברצף ללא תגובות בזמן ההקראה. לאחר מכן עורכים דיון על השאלות והאמירות שנכתבו. כדאי לשאול מדוע השאלות הללו לא נאמרות בקול רם אלא רק בצורה אנונימית.

בדרך כלל עולים כך דברים שלא עלו במהלך הסמינר מסיבות שונות ושקשורים אליו קשר ישיר והדוק. דברים שהקבוצה לא נתנה להם לגיטימציה, או שמשתתפות התביישו או לא הרגישו בנוח לשאול בקול רם.

סיכום בסבב:

כל משתתפת אומרת בסבב דבר אחד לפחות שהיא למדה בסמינר, דבר אחד שהיא אהבה במהלך הפגישות. אין להגיב או לפתוח בדיון לפני שהסבב מסתיים.

 סיכום בהתאם לציפיות:

המשתתפות מתחלקות לארבע קבוצות וחוזרות לדברים שנכתבו ביחידת הציפיות. כל קבוצה מקבלת סוג מסוים של ציפיות ומתבקשת לבחון האם ציפיות אלו נענו, באיזו מידה ועל ידי מי?

כל קבוצה מציגה למליאה את ההבנות שהגיעה אליהן, ונפתח דיון.

  מגדר:

הגדרות:

הפעלה זו לוקחת כשעה ונדרשים כשמונה בריסטולים טושים וניר דבק לתליה על הקיר. המשתתפות מתחלקות לארבע קבוצות ומתבקשות להגדיר מהו מין מהו גנדר או מגדר ומה ההבדל בניהם. ההגדרות אינן מילוניות וכל תשובה שתהיה מוסכמת על כל הקבוצה תתקבל כנכונה. עליהן לנסות ולהגדיר בעצמן על פי הידע שיש להן את ההבדל בין מגדר ומין ולתת דוגמא להתקלות ,דיכוי או מאבק שנבע מכל אחת מההגדרות.

כל קבוצה בוחרת נציגה שתקרא את ההגדרות והדוגמאות בפני המליאה .

דיון:

מה המשותף והשונה בין ההגדרות.

זהו זמן לשאלות בתוך הקבוצה ודיון משותף על הבדלים ביולוגים לעומת הבדלים חברתים תרבותים.

 סבב מקצועות וגילאים שאיפות וחלומות :

מטרת ההפעלה, להראות את השאיפות השונות והחלומות שחקוקים בנו ואת ההבדלים המגדריים/חברתיים בין החלומות והשאיפות של בנות לאלה של בנים, ואיך משתקפים ההבדלים בין אלה של נשים וגברים באופן שבו ילדים תופסים ומציגים אותם? כיצד נבואות אלה מגשימות את עצמן בעתיד?

הבנות שואפות בדרך כלל להיות בעלות משפחה ,הן חולמות ומתארות את עצמן ביחד עם בן זוג מגיל צעיר ומגדלות את ילדיהן. הבנים לעומתם חולמים על קריירה מכניסה ,על אשה יפה בבית ועל לימודים וטיולים. לעיתים השאיפות של הבנים והבנות משתלבים זה בזו כאשר הבנים רוצים להגן על אשה וילדים והבנות רוצות שיגנו עליהן . ברוב המקרים ניתן לרוב את שאיפותהם הגבוהות הכוללות קרירה צבאית ,לימודים ועשית כסף של הנערים לעומת שאיפות האמהות והמשפחה של הנערות.

זמן ההפעלה הוא כשעה וחצי

המשתתפת הראשונה בסבב מתבקשת לאמר את גילה ולתאר מה היא עושה בחייה. המשתתפת השנייה מתבקשת להציג עצמה כמבוגרת בשנה ולתאר מה היא חושבת שתעשה כשתגיע לגיל הזה, כאילו היא נמצאת בו כבר (כלומר, תשתמש בזמן הווה בתיאור). למשל, הראשונה אומרת "שמי גל ואני בת 15, תלמידה בכיתה ט' ומתכוננת לנסיעה לחו"ל בחופש הגדול". הבאה אחריה תציג עצמה כ"בת 16, לומדת בכיתה י', מתכוננת לבגרויות", השלישית כבת 17, "לומדת בכיתה יא', יש לי חבר שאני אוהבת" וכן הלאה.

יש לערוך סבב כפול ברציפות עד שהמשתתפות מגיעות לסביבות גיל 40-50.

שאלות לדיון במליאה:

האם יש הבדלים בין הצורה בה הבנים רואים את עצמם בעתיד לבין הצורה שבה הבנות רואות את עצמן? מה ההבדלים? מה הקווים הדומים? אם ישנם הבדלים, ממה הם נובעים? האם ייתכן שהחברה מחנכת בנות לשאיפות נמוכות יותר, או אחרות מאלו של הבנים? למה הבנים רואים עצמם כמפרנסים, מגנים, חופשיים ובנות צעירות רואות עצמן כרעיות, אימהות, כחלק ממשפחה? מה זה אומר עלינו כחברה? האם אנחנו רוצות שקולות הבנים והבנות יישמעו בחברה באופן שווה (הבנים בדרך כלל יציגו עצמם כרוצים לשלוט או לנהל או להיות קובעי הטון, הבנות יציגו עצמן כחלק מקבוצה/ משפחה, כבעלות שאיפות נמוכות יותר מהבנים).

 מפת חיים: (שייך למיגדר ולהיכרות)

אורך ההפעלה שלוש שעות לפחות. דרושים גיליון נייר באורך שני מטר לפחות (אפשר גם מספר ניירות מחוברים) לכל משתתפת, צבעי גואש, פנדה או טושים, מגזינים, דבק, ניירות צבעוניים ומספריים. המשתתפות מתחלקות לזוגות ועוזרות אחת לשניה לצייר את הגוף בקווי מתאר על גיליון הנייר (אני שוכבת על הנייר ובת הזוג משרטטת קו סביבי). לאחר מכן, כל משתתפת מציירת את מפת החיים שלה: כיצד גדלה, מהן נקודות המפנה, חוויות מכוננות וכו'.

המפה יכולה להיות מצוירת בכמה דרכים:

1. אירועים אקראיים המצוירים על כל הגוף או מחוצה לו

2. ציור בסדר כרונולוגי (הלידה בכפות הרגליים וההווה בראש).

3. היכן אני מרגישה דברים. דברים שחשתי בלב אצייר באיזור הלב. דברים שחשתי או חוויתי באיזור הבטו אצייר באזור הבטן וכן הלאה.

מי שקשה לה לצייר יכולה לכתוב או להדביק תמונות מן המגזינים וליצור קולאז'. כל משתתפת יכולה לבחור את הדרך המתאימה לה או להמציא דרך חדשה.

לאחר שהן מסיימות, תולים את הציורים על הקיר וכל משתתפת מסבירה את מפת החיים שלה לקבוצה. ניתן לשאול שאלות, אך לא חובה לענות עליהן. יש לשים לב אילו אירועים מצוירים או מתוארים אך לא הוצגו לקבוצה במהלך ההסבר ולבדוק האם ניתן לשאול על כך שאלה בעדינות או לא.

דיון:

מה משותף ומה שונה בין הציורים? למה ואיך? איזה שאלות מעלים הציורים?

מטרת הסדנא לפתוח את המשתתפות אחת לשנייה, לגרום להן לספר על עצמן באופן מעניין יותר ולהכיר אחת את השנייה, ולחבר את המשתתפות לגוף של עצמן, וכיצד הוא מתפקד כאובייקט/סובייקט? האם הן מציירות אותו לבוש או עירום? האם ציירו בתוך הגוף או מחוצה לו?

 הצגת סטריוטיפים:

מחלקים את הקבוצה לקבוצות מגדר חד מיניות. מבקשים מכל קבוצה להכין בנפרד הצגה על איך הם גדלו בתור בנים ובתור בנות (כל קבוצה בהתאם לחלוקה של עצמה). בהצגה עליהן לתאר מה קרה כשהן נולדו? מה היו תגובות המשפחה ללידתן? באיזה צעצועים הן שיחקו? איך הלבישו אותן? חוויות מגן הילדים, מבית הספר היסודי, גיל הנערות, גיל הבגרות, ושיציגו את העתיד המדומיין הצפוי להן.

כל קבוצה מקבלת כחצי שעה להכנה ומציגה את ההצגה שלה לפני המליאה כולה.

שאלות לדיון:

מה המשותף והשונה להצגות של הבנים להצגות של הבנות? כיצד הבנות הציגו בנים ובנים הציגו בנות בהצגות שלהם (אם בכלל)? האם ההצגות משקפות מציאות או האם הן רק בדיחה? איזה מציאות הן משקפות? מה מקום הנשים ומה מקום הגברים במציאות הזו? איזה סטריאוטיפים יש לגברים על נשים ולנשים על גברים? איזה סטריאוטיפים יש לכל מגדר על עצמו?

 ציור של גבר ואשה

 אנרג'ייזרס:

מטרת האנרג'ייזרס לתת אנרגיה ולשבור את הקרח.

 כדורגל סיני:

המשתתפות עומדות במעגל, כשרגליהן מפוסקות ונוגעות אלה באלה. צריך להבקיע גול על ידי גלגול כדור באמצעות הידיים אל בין הרגליים של אחת נה מצליחה למנוע את הבקעת הגול יוצאת מהמשחק. מרגע שנשארות חמש משתתפות או פחות, מותר לנסות ולהבקיע גם את השער של משתתפות שכנות. עד אז לא ניתן לעשות זאת.

האחרונה שמבקיעה היא המנצחת.

 לסחוב את כולם בדרכים שונות:

מחלקים את המשתתפות ל4 קבוצות, עם מספר שווה של משתתפות בכל קבוצה. כל קבוצה צריכה לסחוב כל אחת מהמשתתפות לקצה שני של החדר וחזרה. כל משתתפת יש לסחוב בדרך אחרת. אם היא נופלת מתחילים את המסלול מהתחלה. קבוצה שמסיימת לסחוב את כל חברותיה לקצה השני של החדר וחזרה ראשונה היא המנצחת.

 הרוח נושבת:

המשתתפות יושבות במעגל על כיסאות. מוציאים כיסא אחד מהחדר ומי שישבה עליו עומדת במרכז המעגל. המשתתפת שעומדת מכריזה "הרוח נושבת על..." כל מי שיש לה משהו במשותף איתה ("הרוח נושבת על כל מי שיש לה נעליים שחורות", "כל מי שטבעונית" וכו'). כל מי שהרוח נושבת עליה צריכה להחליף מקום. כך ניתנת הזדמנות למי שעומדת באמצע לתפוס לעצמה מקום. המשתתפת שנותרת כעת בלי כיסא עוברת למרכז, מכריזה "הרוח נושבת על..." והמשחק ממשיך. משך ההפעלה: 15 דקות או עד שנמאס.

 קריצות:

למשחק זה דרוש מספר אי זוגי של משתתפות. מצחיק יותר לשחק בנים מול בנות.

מסדרים מעגל שבו מספר כיסאות כמספר של מחצית מהמשתתפות פלוס כיסא נוסף אחד ריק (למשל, אם יש 40 משתתפות, במעגל יהיו 21 כיסאות).

חברי קבוצה אחת (הבנים, למשל) יושבים על כל הכיסאות פרט לכיסא הריק, וחברות הקבוצה השנייה (הבנות, למשל) עומדות מסביב, מאחורי כל כיסא. מי שהכיסא שלה ריק צריכה להזמין בקריצה מישהו מהיושבים והוא חייב לקום ולהתיישב בכיסא הריק. אם המשתתפת שמהכיסא שלה הוא קם מצליחה לגעת בכתפו, עליו לחזור בחזרה למקומו. מטרת המשתתפת עם הכיסא הריק לקרוץ כך שרק המשתתף שקרצה לו ישים לב. ככל שמשחקים את המשחק מהר יותר, כך הוא מצחיק יותר.

 ים יבשה:

מדביקים על הריצפה סלוטייפ צבעוני ומתווים איתו צורת מעגל גדול שיהיה בו מספיק מקום לכל המשתתפות. אומרים למשתתפות שזהו הים, ושמחוץ לעיגול ישנה יבשה. כשהמנחה אומרת ים כולן צריכות לקפוץ ולעמוד בתוך העיגול, וכשהמנחה קוראת יבשה צריך לצאת מהים ולקפוץ ליבשה. ככל שהמשחק מהיר יותר כך הוא מהנה יותר. אפשר כמובן לבלבל את המשתתפות ולהגיד פעמים ים או יבשה וכו'.

 60 שניות קום:

אוספים את כל השעונים מהמשתתפות, מבקשים מהן לשבת במעגל ולעצום עיניים. מבקשים מהן לקום בעיניים עצומות ולהתיישב ולפקוח עיניים רק אחרי שעברו, לדעתן, 60 שניות. צריך שיהיה שקט מוחלט בחדר. כשכולן יושבות ניתן לנהל דיון על משמעות הזמן עבור כל אחד ואחת.

 מי התחיל?

מבקשים ממתנדבת לצאת החוצה. כל השאר עומדות במעגל ובוחרות מנהיגה. המנהיגה מתבקשת לעשות תנועה כלשהי ועל כל השאר לחזור אחריה. על המנהיגה לשנות את התנועה כל מספר שניות. לאחר שהבינו את המשחק מחזירים בחזרה את המתנדבת, בזמן שהן ממשיכות במשחק. על המנהיגה להחליף תנועות ועל המשתתפות האחרות לשים לב לתנעות החדשות מבלי שהמתנדבת תשים לב. מטרת המתנדבת היא לגלות מי המנהיגה.

 4 למעלה:

המשחק יוצר אווירה חזקה של שיתוף פעולה והקשבה.

המשתתפות יושבות במעגל ולכל משתתפת יש הזכות לעמוד מתי שהיא רוצה, לפרק זמן של עד 10 שניות או פחות. תמיד צריכות לעמוד בדיוק ארבע משתתפות, לא יותר ולא פחות. עליהן להיות מאוד עירניות ולשים לב מי עומדת לקום, מי מתכוונת לשבת. אסור לדבר או לסמן דבר לשאר המשתתפות. בדרך כלל עוברות מספר דקות של אי הבנות, ורצוי לא לסיים את המשחק לפני שישנה הצלחה.