ספור על אמיליה בלומר
מהמחוך עד הסרבל
מאת נתלי גינדס
כל בוקר כשאני מתעוררת, תמיד אני נקלעת לאותה בעיה.
מה אלבש היום?
האם את המכנסיים הורודות? או אולי את השחורות? אם בא לי שמלה? ואולי אלבש את הסרבל הרחב?,אך כאן יש בעיה, כל פעם שאני לובשת אותו זה נראה כמו שק תפוחי אדמה, כך לפחות אומרות הילדות.רק שתדעו: את הסרבל אני הכי אוהבת!
ומה אנעל היום?
שוב פעם כפכפים, איזה עצבים! זה ממש לא נעים, אי אפשר לרוץ ולשחק לא בתופסת ולא במחבואים ואף אי אפשר לרדוף אחרי הבנים, שעם נעלי הספורט שלהם נמצאים כבר בעננים...
לפני כמה זמן ביקרתי את סבתא. היא אישה מאוד מגונדרת, אף פעם לא תתפסו אותה בלי ליפסטיק אדום ,שרשרת מתאימה, נעלי עקב ומכנס עם תחרה יפה.סבתא ראתה אותי ושאלה, נכדתי האהובה למה את עצובה?סיפרתי לה על הבעיה ואז היא אמרה:את עצובה, אני מבינה, בואי ואספר לך סיפור אמיתי שקרה.לפני שנים רבות, בשנת 1850 לערך, היה נהוג שנשים תלבשנה מחוך ושמלת קצפת נפוחה עד מאוד.בואי הסתכלי בתמונה
הו סבתא, זה נורא יפה, ממש כמו כלה!
נכדתי היקרה, אומנם שמלת הקצפת יפה, אך יש בעיה, אי אפשר לזוז כמו שצריך, אי אפשר היה לשחק תופסת או קלאס בהפסקה,והכי נורא כאבי גב בלי הפסקה, שמלווים בקוצר נשימה.כיום הרופאים אומרים: קצפת רק על עוגה.
סבתא אני לא מבינה אם זה היה כל כך נורא, למה הנשים לבשו אותה?ככה זה צו האופנה, כמו שהיום ילדות לבושות גופייה וכפכפים ואף בגדים של נשים כך גם אז לבשו מחוכים.עכשיו אני כבר ממש מבולבלת, איך האופנה השתנתה? באותה תקופה הייתה דרישה מלוחמות ולוחמים לשוויון זכויות האישה, לשחרר גם את גופה.אמליה בלומר התנגדה לשמלת הקצפת וקראה לנשים לצאת וללבוש בגדים נוחים. היא עיצבה תלבושת חדשנית ונוחה שמותאמת לגוף האישה.הבגד היה עשוי ממשי אדום ולבן עם עליונית עד הברכיים ומכנסיים תורכיים.
נסו לדמיין ולצייר אך נראתה התלבושת החדשה?
סבתא אחרי התלבושת של אמיליה כבר הפסיקו ללבוש מחוך ושמלת קצפת?לא מתוקה, רק לאחר 50 שנה קיבלו את התלבושת המשחררת ואף קבעו כי צריך לשמור ולהגן על גוף האישה.זו הייתה המהפכה!!
ועכשיו יקרתי, פתחי את ארונך ובחרי בבגדים בהם חשקה נפשך.תמיד תרגישי טוב עם עצמך ותדעי שזו זכותך לבחור את לבושך!
כעת הביטו במראה, חיכו חיוך נפלא ואמרו לעצמכםשאתם המתנה הכי גדולה ולכן עטפו את אותה בהרבה אהבה!