הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
נכנסתי לפורום של נכים שנקרא שונים- דומים.
הפורום מנוהל על ידי אדם שנקרא קובי שהידע שלו רב בנושא זכויות, בירוקרטיה וכד' של נכים. במשך השיטוט הגעתי גם לדף הפתיחה של הפורום בו הוא מסביר קצת על עצמו שהוא בעצמו נכה שהגיע למצב של אי יכולת לעבוד והחליט למצוא לעצמו יעוד שבו הוא יוכל קודם כל לעזור לאחרים.
נקרא ממה שיש בפורום שהוא באמת נותן כוח ועזרה לאחרים ושהוא בן אדם מרשים מאוד.
מה שמדהים בפורמים זה שהם מנטרלים את כל מה שאנחנו כחברים בחברה שכל כך לא יודעת להכיל אנ שים עם מוגבלויות (ואני מכלילה גם את עצמי...) מפחדים מהם ועל דפי הפורום לא רואים מגבלה, לא שומעים גימגום ולא מבחינים בשום מום. רואים אדם שלחלוטין מרגיש בדיוק כמונו, יש בפורומים האלה משהו שמרפא אותנו, האנשים ""הנורמטיבים"" מהפחד שלנו מכל מי שהוא לא בדיוק כמונו.
זה מדהים שיש לנו אפשרות הצצה לעולם אחר שלצערי הרב הוא כל כך זר לנו ואנחנו לא זוכים להיפגש בו בחיינו.
הרבה ממה שמתעסקים בו בפורמים זה נושא הבירוקרטיה איך להתמודד איתה, איך לקבל מעט עזרה ואיך לסיים את החודש או אפילו את היום בכבוד. יש הרבה מקרים שאנשים מתבטאים בפורום על סף יאוש, לא פעם נתקלתי באנשים שאמרו שאם הם יצטרכו להמשיך להתמודד עם הבירוקרטיה הנוראית הם מעדיפים להתאבד. כל כך עצוב לי לראות דברים כאלה, חברה שאמורה להכיל את מי שזקוק לקצת עזרה מרגיש כאילו כל המוסדות והגופים נבנו לייאש סופית ולא לעזור.כאילו האמירה היא נעשה הכל כדי שלא תרצו לבקש עזרה ולחיות כשווים ולא שנעשה הכל כדי לתת לכם את זכותכם להיות שווים ולחיות בכבוד.
מור