חגית גור
פורסם ב"חינוך אחר", גליון 38, 21.3.95
בכל שנה לקראת חג פורים הקרב מספרות גננות ישראל באזני אלפי ילדים רכים את סיפור החג. עוד לפני שהזאטוטים לומדים לעמוד על דעתם, להבחין בין טוב ורע, הם נחשפים לאמות המידה הברורות שמציגה להם המגילה. סיפור פורים, והוא אחד בסדרה, יחלחל לנשמת הילדים בצורה לא מודעת, כולל נושאים כמו יחס לנשים, יחס למיעוט, הטובים והרעים.
כיוון שהילדים הנזכרים ילדינו הם, כדאי לנו לבדוק את מרכיביה של עלילת פורים. כדאי לנו לראות מהם הערכים המקופלים בגלימות המלכות של גיבוריה, כשאנו מלבישים את צאצאינו בתחפושת של גיבורי המגילה ומחזקים את ההזדהות שלהם עם הדמויות ועם הערכים שהם מייצגים.
היה שם מלך שנחשב טיפש. הוא היה בליין, חובב מסיבות, אלכוהול ונשים, באחד המשתאות האינסופיים, כשהיין כבר עלה לו לראש, הוא שלח לקרוא לאשתו, ושתי, שהייתה עסוקה בנשף פרטי משלה. הוא רצה להתפאר בקישוט היפה הנקרא אשתו, והיא בפרץ של פמיניזם, סירבה. על סירוב זה היא נענשה. כדי שנשים אחרות לא תעזנה "להבזות את בעליהן" (אסתר א' יז') באי ציות כמותה, כדי שתמשכנה לשרת אותם כראוי ו"ויתנו יקר לבעליהן" (אסתר א' כ,) הוסר כתרה מעל ראשה. את הראש הוא השאיר לה במחווה של ליברליות. מוסר השכל של חלק זה במגילה: מי שמסרבת רעה. מי שלא מסכימה תיענש. מי שמגלה דעה משלה, רצונות משלה, סופה להיות מגורשת והיא תישאר לעולם ללא מלך משלה.
גירוש ושתי בשל סירובה לא פגע ברמת החיים של אחשוורוש. ההרמון שלו היה, כתמיד, גדוש בבתולות. כל אחת מהן הכינה את עצמה שנה שלמה ללילה האחד עם המלך. חצי שנה בתמרוקים, וחצי שנה בשמן המור (שם ב', ב') שעת המבחן הייתה בלילה, כמובן "בערב היא באה בבוקר היא שבה אל בית הנשים" (שם ב' ב') ומהו החומר שנכלל בבחינה...
אסתר הייתה נערה טובה מבית טוב. שמה המקורי היה הדסה לפני שהוסב לשם פרסי, להסתיר את מוצאה הלא כל כך מוצלח. היא קיבלה חינוך יהודי טוב, ולכן מילאה בצייתנות באחר הוראותיו של דודה מרדכי היהודי. הוא הבין, כי יופייה של אחייניתו יכול לשמש לקידום האינטרסים שלו. (וכל זה קרה עוד לפני גזירת השמד של המלך אחשוורוש) אסתר התייפתה שנה לקראת הלילה שלה עם המלך ועברה את מבחן המיטה בהצטיינות רבה. הוא נשא אותה לאישה. מוסר השכל: ילדות חמודות, עליכן להיות יפות כדי להצליח בחיים. הצלחה של נערה יפה היא כמובן חתונה.
המשך הסיפור ידוע. היו שם שני שומרי ראש שקשרו לרצוח את המלך ההולל. מרדכי דיווח על המזימה ורשם לעצמו נקודת זכות בספר הזיכרונות של המלך העריץ. כפרס הוא זכה להיות מובל ברוב כבוד על ידי יריבו המושבע המן על סוס לבן ברחובות העיר שושן, ללמדנו שאין שמחה כשמחה לאיד.
להמן היה מעמד בכיר בממשל אחשוורוש. שכיאה למעמדו הרם, ובאופן טבעי ביותר, הוא קיבל כפגיעה אישית את חוצפתו של היהודי אשר סירב להשתחוות לו. הכבוד היה חשוב לשניהם. המן היה נחוש בדעתו להראות למרדכי מי כאן החזק. הוא ידע שהוא יכול לכתוש אותו בקלות, אבל העדיף למצוא פתרון כולל לבעיה, ולחסל את כל מי שדתו המוזרה נוגדת את מנהג כיעת הברך וההשתחוות. (ומדוע בעצם לא השתחווה מרדכי? האין פה עניין של פיקוח נפש? הרי יכול היה להציל את אחיו היהודים במחיר כבודו הוא במקום במחיר כבודה של אחייניתו היפה?)
אחשוורוש לא התנגד לרעיון, הנימוק שהביא המן "דתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים" (שם ג', ח') התקבל מאד על דעתו. גם הטיפול המומלץ על ידי המן לבעיה נראה לו סביר לחלוטין. הוא אישר את ההצעה, נתן תקציב נדיב לביצועה, וחופש פעולה להמן לדאוג לפרטים הבלתי נעימים. פתרון הומני יותר, כגון טרנספר, לא עלה בדעתו. הוא דאג, לעומת זאת, לשלוח הודעות רשמיות בדואר מהיר לכל הממלכה.
מחלק זה של הסיפור אנחנו למדים שהעולם כולו נגדנו. המן היה רשע, שחור משחור, ומרדכי יונה צחורה, ההיסטוריה הרי חוזרת על עצמה, ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו.
והקדוש ברוך הוא אכן הצילנו מידם. הוא עשה זאת באמצעות אסתר, גם בעבורו מסתבר היא הייתה לא יותר מאובייקט מיני. היא רכשה בינתיים ניסיון וידע בדיפלומטיה של חצר מלכות, היא ידעה כיצד לפנות למלך ומה הסיכונים. בעזרת יופייה והמסיבות המוצלחות שערכה יום יום, הצליחה להגיע ל"ציפור נפשו" של המלך. הגורל השתנה הפור נפל, והיהודים ניצלו. מה שמוכיח באופן ברור, שאין צורך לדאוג, או להקים ועדת חקירה. מספיק להיות יהודים, להיות בצד של הטובים (שם מקומנו באופן טבעי) ואלוהים כבר יחסל בעבורנו את הרעים.
בגן מלמדים את הילדים את סיפור פורים בפשטות רבה ובצבעי שחור לבן. הגננת קוראת את הסיפור בטון חינוכי מאוד, שחודר ישר פנימה ולא מאפשר לחטוא בביקורתיות כלפי סמלי החג. בגן, וגם בבית הספר, הילדים לומדים שהמן היה רע, מרדכי טוב, אחשוורוש טיפש ואסתר יפה. אין כל בעיה לתרגם את המסרים הפשטניים למקומות ואירועים אחרים. המן הוא גם פרעה, הרומאים, היוונים, היטלר וסדאם.
המציאות גם בשושן, הייתה יותר מורכבת. אחשוורוש אולי לא היה חכם גדול, אך גם לא היה טיפש מוחלט. הוא הסכים לרעיון השמד וחשב על הרווחים שייכנסו לאוצרו מן הפעולה שהסמיך את ידיו של המן לבצע ( ראי פרק ג'). הוא ודאי היה צריך לשאת באחריות מיניסטריאלית, פשעו היה גדול מזה של ושתי. על פי אמות המידה של היום הוא בהחלט יכול היה להצטרף לחוג החברתי של עריצי הדור. מה מקור הסלחנות היהודית כלפיו? האם בגלל שהפך את הפור, או בשל שייכותו למשפחה היהודית החמה, שבה כולם טובים ( על ידי נישואיו להדסה, היא אסתר)?
מרדכי "הטוב" לא הקפיד על כבודה של בת חסותו הדסה כפי שעמד על כבודו הוא. הוא הבין כנראה את הפוטנציאל הטמון בקרבת משפחה לחצר המלכות, ואת טובות ההנאה שעשויות לצמוח לו מכך. הוא יעץ לאסתר להסתיר את יהדותה כדי לזכות במעמד של דיירת באגף הנשים של ההרמון, אך הוא עצמו לא נהג על פי עצה זו כשסירב לחלוק להמן את הכבוד המקובל במנהג ההשתחוות וסיכן את בני עמו. הוא לא גילה עודף אחריות לאומית כשהתגרה בכבודו של המן, וודאי גם הבין את הסיכון, שהרי היה חכם.
ושתי לא הייתה כל כך רעה. היא פשוט אמרה לא (זכות ששמורה לגברים בלבד). היא סירבה להיות באותו הערב הקישוט היפה של המלך השיכור, ואולי סתם חשה דחייה משהוקיו, גיהוקיו ואדי היין שאפפו אותו. היהודים לא היו רק קורבנות. הם, לאחר שהתהפך הפור, טבחו בגויים ללא רחם (בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש", פרק ה' פסוק י'ב)
אסתר לא הייתה נאיבית. היא השתמשה בכשרון רב ביופייה ובמיניותה כדי לקדם את עצמה וכדי להשיג את רצונותיה מן המלך, המטרה של הצלת עמה הייתה אמנם מטרה הומנית נשגבת, אך הדרך תחמנית וזנותית (ממש כפי שאפשר לצפות מאישה). אסתר, אגב, לא הסתפקה בהצלה, וגם לא בנקם ע"י הרג של חמש מאות גויים. כשהמלך שאל לרצונה, היא בקשה: "אם על דעת המלך טוב, יינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות דת היום, ואת עשרת בני המן יתלו על עץ" (שם י"ג) מה עשו לה הילדים?
היהודים בשושן הבירה לא חגגו בפורים בפטישי פלסטיק, בתחפושת ואקדחי מים: "גם ביום הארבעה עשר לחודש אדר, ויהרגו בשושן שלוש מאות איש, ובביזה לא שלחו ידם. ושאר היהודים אשר במדינת המלך נקהלו ועמד על נפשם, ונוח מאויביהם, והרוג בשונאיהם חמש ושבעים אלף, ובביזה לא שלחו ידם"
בסיפור הזה היה יותר מרשע אחד. בני המיעוט, היהודים, היו אולי אנשי עמל קשי יום, אשר למשמע הודעת המלך נתקפו בפחד ונאלצו להחליט מהר אם לקחת את האיום ברצינות ולברוח, או להישאר, ולחכות שיפול הפור על ראשם. אך גם טובים הם לא היו, כשהתהפך הפור הם הרגו וטבחו 75,000 איש ברחבי המדינה, ועוד שמונה מאות בשושן, ועוד את עשרת ילדי המן. ואחר כך עוד שמחו, חגגו, ערכו משתה, ואנו אחריהם כל השנים, בתוספת "תענית אסתר" , שנועדה לפי המפרשים, לניקוי המצפון. מה היינו אומרים אילו אחשוורוש, המן, ובני העם הפרסי, היו טובחים בנו 75000 ואחר כך חוגגים כל שנה בצהלה ובשמחה?
ניתן היה ללמד את ילדי ישראל באמצעות הסיפור מדוע שלטון מלוכה, שלטון יחיד מכל סוג, הוא רע. היה אפשר להראות כיצד הוא מאפשר לנהוג בנשים כאובייקט מיני עובר לסוחר על פי יופיין, איך מתבזבזים כספי הציבור בנשפים במסיבות חשק ראוותניות של אצולת השלטון. איך מתנכל שלטון זה למיעוט, כי הוא שונה. כמה כוח יש בו לבעלי שררה יהירים ורעי לב. כמה הפכפך הוא שלטון יחיד. אפשר היה ללמד שמעל ההיתר להרוג ולנקום (גם אם הוא בא מן המלך והמלכה) מתנוסס דגל שחור ש למעשה בלתי חוקי בעליל. ניתן היה ללמד את ילדי ישראל מסיפור פורים, שרק במשטר דמוקרטי, בו יש חוקה המבטיחה את זכויות האדם, לא יכול איש, אף לא יד ימינו של שהשליט, להתנכל למיעוט בשל מוצאו הלאומי, דתו או מינו, והמלך אינו יכול לתת גיבוי לבת זוגו הנחמדה ולהמשיך לטבוח באנשים, כי זה חפצה. ניתן היה להסביר, כי במשטר דמוקרטי נשמרת הזכות לחיות בכבוד גם למיעוט בעל שפה זרה, תרבות אחרת, לאום ודת שונים.
אבל רוב הגננות והמורות של ילדינו לא מתעכבות על רוע השיטה, על עריצות השלטון הגורמת לפגיעה בזכויות האזרחים, ועל הצורך בחוקה. אלפיים וחמש מאות שנה אחרי התרחשויות/הסיפור הן עדיין ממשיכות להורות על המן הרשע ומרדכי החכם. המציאות ממשיכה להיבדק רק על פי מה שטוב ליהודים ולא על פי אמת מידה מוסרית. מסקנות הסיפור פשטניות וקליטות, צבועות בשחור לבן: יהודי טוב, גוי רשע, אישה רעה שמסרבת, אישה טובה שמצייתת.
המסרים הללו מועברים על ידי גננות ומורות, נשים שלמרות נשיותן ממשיכות לטעת את המסרים השוביניסטים בנפשם של הילדים הרכים. אולי מתוך הדיכוי שהפנימו בילדותן, ממשיכות רבות מהן לחנך את הילדות על פי אידיאל היופי ולקח הציות.
מי שדברים אלה מקוממים אותה, כדאי שתחזור על הסיפור בבית באור אחר. כדאי שתקרא עם הילדים והילדות את המגילה, ויחד איתם תשאל שאלות ותעודד אותם לחשיבה ביקורתית על השאלה: מה בעצם יש לנו לחגוג כאן?"
וכדאי לעשות את זה מהר לפני שיגיע חג הפסח ועמו סיפור מכת בכורות.