חגית גור, רלה מזלי
1. סמדר הסמינריסטית התחפשה למלכה. "איזה מלכה את?" דפנה שאלה. "אני ושתי המלכה," סמדר אמרה. "היום אני עושה בגן מסיבה גדולה – משתה. את יכולה להזמין את כולם לעזור?"
2. דפנה רצה בכל הגן. "כל הילדים לבוא להכין משתה!" היא קראה. "כל הילדות לבוא לפינת הקוביות!" "כולם לבוא לממלכת פרס למשתה של ושתי המלכה!"
3. גליה הסמינריסטית התחפשה למלך. "איזה מלך אתה?" תמר שאלה. "אני המלך אחשוורוש," גליה אמרה. "היום אני עושה בגן מסיבה גדולה – משתה. את יכולה להזמין את כולם לעזור?"
4. תמר רצה בכל הגן. "כל הילדות לבוא להכין משתה!" היא קראה. "כל הילדים לבוא לפינת הבובות!" "כולם לבוא לממלכת פרס למשתה של המלך אחשוורוש!"
5. הילדות והילדים בפינה של ושתי פרסו שטיח מפואר, עטפו קוביות גדולות בנייר כסף, תלו על הקירות בדים מבריקים, והכינו סוכריות מסוכר מחומם. סמדר אמרה: "יו, איזה יופי, יש לנו משתה!"
6. הילדים והילדות בפינה של אחשוורוש פרסו מחצלת צבעונית, פיזרו עליה כריות גדולות, כיסו את הקיר בנייר זהב, וערבבו משקה ממיץ אננס ותות. גליה אמרה: "יו, איזה יופי, יש לנו משתה !"
7. החבורה של ושתי התחפשו. ענדו שרשראות מבריקות, קשרו על הראש מטפחות צבעוניות, לבשו שמלות וגלביות, והתאפרו.
8. החבורה של אחשוורוש התחפשו. ענדו צמידים נוצצים, חבשו תרבושים אדומים, לבשו מכנסי שרוואל, וציירו לעצמם שפמים.
9. בפינת הקוביות, ושתי (שהיתה באמת סמדר הסמינריסטית) הכריזה: "ועכשיו נתחיל במשתה!" בפינת הבובות, אחשוורוש (שהיה באמת גליה הסמינריסטית) הכריז: "ועכשיו נתחיל במשתה!"
10. ושתי (שהיתה באמת סמדר) שמה מוסיקה פרסית בטייפ, הילדים והילדות מחאו כפיים, קפצו, ורקדו
אחשוורוש (שהיה באמת גליה) ניגן בחלילית, הילדות והילדים תופפו בתופים, צלצלו במשולשים ושרו. 11. פתאום, אחשוורוש נעמד על כסא ואמר: "אבל אף אחת כאן לא יפה כמו אשתי, ושתי המלכה!" הוא פקד על ורד: "תגידי לה לבוא שכל האורחים יראו!"
12. ורד רצה למשתה של ושתי. שמה ידיים על המותניים, רקעה ברגל אחת ואמרה: "בבקשה לסגור את הטייפ! יש לי הודעה חשובה!"
13. ושתי סגרה את הטייפ. האורחים השתתקו והקשיבו וורד הודיעה: "המלך אחשוורוש מצווה על המלכה ושתי לבוא למשתה שלו מייד!" ושתי אמרה: "מה פתאום!? אני עסוקה."
14. ורד רצה למשתה של אחשוורוש. שמה ידיים על המותניים. רקעה ברגל אחת ואמרה: "המלכה ושתי עסוקה והיא לא יכולה לבוא!" אחשוורוש אמר: "מה פתאום!? זאת פקודה. היא חייבת!"
14. "אוווף," ורד אמרה, "נמאס לי כבר!" היא שוב רצה למשתה של ושתי, רקעה ברגל אחת ואמרה: "המלך אחשוורוש מצווה עליך לבוא למשתה שלו מייד! וחוץ מזה אני לא מוסרת יותר הודעת." 15. "אני אגיד לו." ושתי אמרה. היא צעקה לאחשוורוש: "אני לא באה!" אחשוורוש צעק בחזרה: "את בסך הכל מלכה!" "אני קובע! אני המלך! אני רוצה להשוויץ באשתי היפה!" "אני לא קישוט. אני מלכה." ושתי צעקה. "תראה להם תמונה!" 16. "המלך אומר מה לעשות!" אחשוורוש צעק. "מה, למלכה אין זכויות?" ושתי צעקה. האורחים (שהיו באמת הילדים) קצת נבהלו. הם אף פעם לא ראו את סמדר וגליה רבות. הם ידעו שזה "בכאילו" אבל אולי לא... ?
17. חלק אמרו: "ושתי לא חבילה!" חלק אמרו: "המלך אמר! זאת פקודה!" גילי אמרה: "אם היא לא תקשיב, יחשבו שלא חייבים לציית למלך." זיו אמר: "הוא נתן פקודה לא פיירית! לא חייבים לציית לפקודה גרועה."
18. הגננת דינה אמרה: "בשושן הבירה לפני הרבה שנים ושתי לא צייתה למלך והוא גירש אותה ולקח במקומה מלכה חדשה."
19. "מה?!" איתמר שאל, "רק בגלל שהיא לא באה למשתה?" "זה כל-כך לא צודק!" ענת אמרה. "איך הוא יכול לעשות כזה דבר!" תמר כעסה. "מלך יכול הכל. הוא לא שואל אף אחד," דפנה אמרה. "צריך לציית לו," ניב אמר. "אבל גם לאנשים בממלכה יש זכויות," אור ענה.
20. ככה התחיל הויכוח הגדול של פורים. בכל הגן הילדות והילדים התווכחו, סביב השולחנות, בפינת הקוביות, במטבח ובחצר. הם התווכחו כשהם אכלו, התווכחו כשהן ציירו, התווכחו כשהם ניקו, והתווכחו כשהן שיחקו.
21. הויכוח הגדול של פורים נמשך כל היום, עד שהלכו הביתה, ואפילו עוד קצת.