הסיפור על גברת ומר ואנטנת הסלולר תמונה ראשונה נפתחת בנחת יום שבת בבוקר, גברת מתמתחת מר מצידו מתהפך אל הקיר נחירה אחרונה ונמנום מהיר
בחוץ שמש של חורף ועננים בתוך הבית חמים ונעים אפשר אם תרצו ותקשיבו טוב טוב תשמעו ילדים מלמטה ברחוב וציפורים על העץ ורכב מהיר וכלב, ורוח. זהו יום שבת בעיר.
מר איש עסוק וכך גם גברת לשניהם חנות יפה ומסודרת הם מוכרים אהילים וגם נברשות וגם וילונות, כרים וכסתות חוץ משבת שבה ישנים עד שעה מאוחרת, למרות השכנים בשאר הימים הם חרוצים למשעי וחיים על הכיף- כיפאק. זה זמני.
למה זמני תשאלו בוודאי וזה אומר שהבנתם שדי החיים הנוחים של גברת ומר עומדים לעבור שינוי רע ומר
בערב אחד של יום חמישי אחרי שקיפלה עשרים וילונות חזרה גברת הביתה סוף סוף שתתה כוס מים, והסתכלה בחלונות הביטה ברחוב המוכר והטוב בחנה את הבנין שממול מקרוב ופתאום שמה לב שלא כמו שלשום היה משהו מוזר על הגג האדום
"היי מר" היא קראה לו "בוא הנה שנייה, "תראה מה צמח בקומה השניה, אולי תדע לי להסביר מה הדבר שתלוי על הקיר?" מר הסתכל דרך החלון ובגלל שהוא קרא את זה בשבת בעיתון הוא ידע לזהות וצעק בלי בושה: "זו אנטנה סלולרית" (בעברית- מֱשוּשה) והיא מול החלון שלנו בדיוק וזה מסוכן, העניין בדוק!"
"מה מסוכן? שאלה גברת זה לא דורס כמו רכבת דוהרת זה גם לא מרעיש ולא גורם לחימום נראה לי שאתה מתבלבל, זה לא עושה כלום!"
כדי שלא יתלהט הוויכוח הלכו מר וגברת למקור מידע בטוח פתחו המחשב, גלשו קצת ברשת וגילו המון על האנטנה המבוקשת מסתבר, שאנטנות כמו זו שבחוץ נמצאות באלפים בכל עיר וקיבוץ ובלי שהן יהיו פה ושם אי אפשר יהיה להתקשר לעולם וגם הסתבר שאנטנות כמו זאת עושות באויר גלים ותזוזות שכמו המיקרו-גל שנמצא במטבח ממש לא בריא וממש לא מוצלח ולכן קבעו תקנות וכללים שאומרים איפה את האנטנות תולים למשל ליד גן ילדים זה אסור ובתי ספר ומבני ציבור ומנגד דווקא בבנין מגורים זה מותר- אבחל רק בהסכמת הדיירים למרות שיש מחקרים שאומרים שזה מזיק מאד ובעיקר לילדים. "מה נעשה?" שאל מר די מודאג פתח וסגר את הפה כמו דג "יש מיקרו-גל פתוח על הגג הקרוב גברת, תעזרי לי, אני מרגיש לא טוב" "תשב, תרגע, תנשום עמוק מה שבטוח שעל זה לא נשתוק אתה ואני נצליח ביחד לסלק את האנטנה, אני איתך מר אל פחד"
ושניהם החליטו ועשו מעשה בכל יום הם ישבו וקראו הרבה הרבה מאמרים, סיפורים, מכתבים, כתבות על אנטנות סלולריות אם הן רעות או טובות ומה אנשים יכולים לעשות כדי לחיות כמו פעם- בלי פחדים וחששות הם החליטו שיהיה הכי טוב לתלות עצומה ושמה לכתוב:
"אנחנו תושבי בנין 12 ב' התחלנו לחשוש ולדאוג באמת כי גילינו שבלי לשאול את הדיירים הציבו אנטנה סלולרית על הגג של השכנים וגילינו שאנטנה כזאת, כבר ברור היא מסוכנת מאד ולרעת הציבור לתושבי הבניין המבוגרים ומסוכנת יותר לילדות וילדים ודורשים שתסירו את האנטנה לאלתר ומיד ותיכף לפני שיהיה מאוחר! אז מי שחושב שהוא רוצה לחיות בדירה שקטה ובלי סכנות של מחלות קשות, כאבי ראש ובחילות שיחתום פה למטה ויצטרף למחאות"
הם תלו את השלט בחדר המדרגות ותוך יומיים כבר קיבלו הצעות משכנים שרצו לפעול ולעזור אחד עורך דין, השני מורה לכינור כל אחד הציע מה נכון לעשות לנסות לדבר, לשלוח מחאות
אז כתבו לעירייה ולחברת הסלולר ולעיתון ולרדיו ולטלויזיה ולשר האוצר ועשו הפגנה של כל השכנים בגן הציבורי שליד הבניינים יום, יומיים שלשה, ארבעה עד שלילה אחד התרחשה הפתעה משאית גדולה עם מנוף הופיעה את הזרוע של המנוף הגביהה הגביהה העלתה אל הגג שלשה טכנאים לבושים סרבלים בלי סימנים מזהים שעבדו בערך 4 שעות הוציאו ברגים, פרקו יתדות ניתקו את הזרם, קיפלו את החוט ולפתע פתאום הסתיים הסיוט האנטנה הורדה ברוב כבוד והדר ומר התעורר לבוקר נהדר
מול החלון חיכתה לו הפתעה האנטנה איננה, כאילו לא הייתה הוא צרח מרוב אושר וגברת נבהלה ורצה לחלון" מה קרה, מה קרה?" מרוב שמחה הם יצאו לרחוב ככה עם פיגמות בכלל בלי לחשוב ועם שאר השכנים של אותו הבניין הם שמחו ושרו שחבל על הזמן. זהו סוף הסיפור על גברת ומר ואיך הם נפטרו מאנטנת הסלולר.
אפשר אם תרצו ותקשיבו טוב טוב תשמעו ילדים מלמטה ברחוב וציפורים על העץ ורכב מהיר וכלב, ורוח. יום רגיל חזר לעיר.