חגית גור, רלה מזלי
1. לפני המון שנים בארץ מצריים חלק מהאנשים היו עבדים. הכריחו אותם לעבוד בלי להפסיק ובלי לאכול. העבדים, שחלק מהם היו עבריים, בנו למלך בניינים גדולים, ועשו את כל העבודות הקשות.
2. השוטרים של המלך שמרו שהעבדים לא יברחו ולא ינוחו. והעבדים שאבו וסחבו מים, לשו חומר וקש ללבנים, דרכו וערבבו את החומר ברגליים, עד שהם כמעט לא יכלו לעמוד.
3. לפני המון שנים בארץ מצריים פרעה קם בוקר אחד ואמר: "הלילה היה לי חלום נורא – שהעבדים העבריים מתמרדים, שהם לא מסכימים לעבוד, שהם הורגים את השוטרים ובורחים למדבר." הבת של פרעה התפלאה: "מה פתאום? למה שלא יעבדו? למה שיברחו?"
4. פרעה ענה: "עבדים אף פעם לא רוצים להיות עבדים. הם רוצים להיות אנשים חופשיים." בת-פרעה שאלה: "אז למה לא לתת להם?". פרעה התעצבן: "כי אנשים חופשיים לא רוצים לעבוד כל כך קשה. כדי לשאוב מים ולסחוב לבנים מהבוקר עד הלילה צריך עבדים."
5. פרעה היה מודאג מהחלום. הוא רצה שהעבדים יפחדו ממנו, ויצייתו, ולא יברחו. אז הוא החליט להרוג את התינוקות שלהם. הוא קרא לפועה ושפרה, המיילדות העבריות, ואמר להן: "ממחר אתן חייבות להרוג את כל התינוקות הבנים שיולדות הנשים העבריות."
6. בת-פרעה חשבה לעצמה: "אבא שלי חושב שרק בנים יכולים להתמרד. גם בנות יכולות." אבל היא לא אמרה כלום. היא לא רצתה שיחליט להרוג גם את הבנות.
7. שפרה ופועה יצאו מהארמון. מה נעשה? נהרוג תינוקות?" שפרה שאלה. "אם לא נציית, הוא יהרוג אותנו." פועה ענתה. שפרה אמרה: "כבר יותר טוב לי למות מאשר להרוג תינוק שרק נולד." והמיילדות העבריות החליטו לא לציית לפרעה.
8. הבת של פרעה כעסה על אבא שלה: "איך אתה יכול לתת פקודה להרוג תינוקות? אבא, זאת פקודה נוראה!" "את לא מבינה." הוא ענה. "אני צריך עבדים צייתנים שיפחדו ויעשו מה שאומרים להם. ועכשיו מספיק עם השטויות שלך!" בת פרעה שתקה. בארץ מצריים לפני המון שנים אף אחד לא התווכח עם פרעה, אפילו לא בת-פרעה.
9. עברו כמה חודשים ושוב פרעה חלם חלום רע. הוא קרא למיילדות ואמר: "שמעתי שלא צייתן לפקודה שלי! לא הרגתן את התינוקות הבנים! עכשיו אני אהרוג אתכן!"
10. פועה אמרה למלך: " השתדלנו לעשות מה שאמרת. אבל פשוט, פשוט... לא יכולנו כי..." "כי הנשים העבריות יולדות כל-כך מהר שהן גמרו לפני שהגענו," שפרה אמרה בבת אחת. פרעה גירש אותן מהארמון ונתן פקודה חדשה: "חובה לזרוק לנהר כל תינוק בן שנולד לעבדים העברים."
11. בין העבדים העברים חיה אישה בשם יוכבד. כשהיא הייתה בהריון, הכריחו אותה לעבוד בלי לנוח. גם כשהבטן שלה גדלה היא לשה חומר, כשהבטן שלה הייתה כבר ענקית היא סחבה לבנים. ערב אחד היא הרגישה התכווצויות וכל הלילה היו לה צירי לידה. פועה ושפרה באו לעזור, ובבוקר נולד לה תינוק חמוד.
12. "תחביאי את התינוק," פועה הציעה ליוכבד. "אל תצייתי לפקודה של פרעה." מרים, אחותו הגדולה, עזרה להחביא את התינוק. היא שמרה עליו כשאימא שלה הלכה לעבוד. היא עשתה לו פרצופים ודגדגה אותו ברגליים. הוא ינק וישן וגדל מהר. בארץ מצריים לפני המון שנים תינוקות ינקו וישנו וגדלו בדיוק כמו היום.
13. בארמון, בת-פרעה המשיכה לכעוס. היא כל-כך כעסה על הפקודה האיומה שהיא לא רצתה לראות את אבא שלה, או לדבר איתו. "אף אחד לא מתווכח עם פרעה," היא חשבה "אבל אני יכולה לעשות משהו גם בלי להתווכח."
14. בת פרעה הלכה לשכונה של העבדים. ליד הנהר היא שמעה גרגור של תינוק. היא התקרבה לאט והציצה מבין השיחים. סל קש התנדנד על המים. בסל היה תינוק. בת-פרעה ניגשה אליו והוא צחק. היא התכופפה והוא תפס בשרשרת הנוצצת שלה.
15. מרים השגיחה על התינוק מאחורי השיחים, והיא מאוד נבהלה מהמצרייה המהודרת. היא קפצה מהמחבוא כדי לחטוף את התינוק ולברוח. בת-פרעה הבינה מיד. היא אמרה: "את מחביאה אותו? כל הכבוד לך! אל תפחדי. אני לא אגלה."
16 מרים התבלבלה. היא אמרה: "זה האח הקטן שלי. אני רק עוזרת לאימא שלי." בת-פרעה אמרה: "כל הכבוד לכן. טוב שלא הקשבתן לפקודה האיומה של אבא שלי."
17. "אבא שלך?" מרים נבהלה. "האיש הרע הזה הוא אבא שלך? מה את עושה פה? תלכי מכאן. אני מפחדת." "הוא אבא שלי," בת-פרעה אמרה "אבל אני שונאת את הפקודה שלו אני יכולה להיות אחרת, אפילו שיש לי אבא כזה."
18. בת פרעה אמרה: יש לי רעיון! נחביא את אח שלך בארמון. אבא שלי לא יחלום לחפש תינוק עברי בארמון מתחת לאף שלו. נלביש את אח שלך יפה. אף אחד לא ידע שהוא בן של עבדים."
19. "ומי יניק אותו?" מרים שאלה. אולי אימא שלך יכולה להיות המטפלת שלו?" בת-פרעה הציעה. "היא יכולה לעבוד אצלי בארמון."
20. וכך היה. בת-פרעה לקחה את התינוק לארמון. ויוכבד עבדה אצלה וטיפלה בתינוק. היו לו שתי אמהות: אימא בת-פרעה, בת-מלך מצרייה, משכילה ועשירה ואימא יוכבד, בת-עבדים עבריה, לא מלומדת ועניה. הייתה לו גם אחות צחקנית ואוהבת, מרים. קראו לו משה.
21. לפני המון שנים בארץ מצרים רק הנשים ידעו את הסוד. רק הן ידעו איך הצליחו, ביחד, לסדר את פרעה. כשמשה היה מספיק גדול לשמור סודות, הן סיפרו לו איך הן הצילו אותו. הוא גדל והפך לנער מקסים ורגיש, והוא זכר תמיד את האהבה והאומץ של הנשים שלא צייתו לפקודה של המלך.