משרד החינוך - הממונה על שוויון בין המינים- המרכז לפדגוגיה ביקורתית תכנית לשוויון בין המינים לגיל הרך,
כתיבה: חגית גור, רלה מזלי עריכה גליה לוי זלמנסון
חלוקת שטח בלתי שוויונית – בנים ובנות משחקים באופן שונה בחצר. רוב הבנים עסוקים בדרך כלל במשחק יותר אנרגטי, יותר תחרותי, ויותר אגרסיבי משל הבנות. המשחק של רוב הבנות, לעומת זאת, מצטמצם בשטחים מוגבלים יחסית והוא יותר שקט וסטטי. כך קורה שבפועל הבנים ממלאים כשני שלישים משטח החצר בעוד שהבנות תופסות כשליש ממנו. לעיתים קרובות התנועה של הבנים מהירה ובעלת עוצמה, כך שמי שנמצא או נמצאת בדרכם צריך או צריכה להיזהר ולזוז הצידה. השתלטות על שטח מהווה לפעמים מטרה מפורשת של המשחק, במיוחד במשחקים שמתנהלים בין קבוצות מאורגנות של בנים. סגנון משחק סטטי היוצר פחות הזדמנויות לפיתוח מיומנויות הקשורות להתנהלות במרחב, מהירות תנועה, וביטחון גופני. המשחק של הבנות נוטה להיבנות יותר על תקשורת מילולית ומשחק דרמטי. הן נמצאות בדרך כלל בארגז החול, בפינת הבית (אם יש כזו), או בחלקים תחומים ומוגדרים יחסית של חצר. בנים רבים נמצאים בתנועה חלק גדול מהזמן. הם קופצים, מטפסים, רצים, תוך השקעת אנרגיה רבה ותפיסת שטח גדול יחסית. דברים אלו עשויים לתת את אותותיהם בגיל יותר מבוגר בנהיגה. מחקרים מראים כי נשים נוהגות פחות מגברים, הן נוהגות ברדיוס מצומצם יותר קרוב לביתן, והן גם פחות מעורבות בתאונות דרכים. ככלל נשים נמצאות יותר בבקרה על תנועותיהן וגופם. בקרה זו גובה מחיר יקר בהשקעת אנרגיה ותשומת לב. בגן בנים משתמשים יותר מבנות במכוניות הגדולות ובמשאיות (אם יש בגן) הם משחקים בכדורגל, ומשחקי כדור תחרותיים אחרים. רוב הבנות כמעט ואינן מתנסות בפעילויות אלו. גם משחק בארגז החול לעיתים קרובות יתאפיין בחלוקה מגדרית בה הבנים משחקים בקבוצה משלהם והבנות בקבוצה משלהם. לעיתים ימעטו הבנות לשחק בארגז החול מחשש להתלכלך. משחקי הכדור הדורשים תנועה מהירה ומרחב, בנות כמעט ואינן משתתפות בהם. חלוקה זו פוגעת בבנים ובבנות . על בנים יש לחץ גדול להשתתף במשחקים תחרותיים ולהיות חלק מהקבוצה. עבור בנים שאין להן נטיות ל"משחקי בנים" וקשה להם לקחת חלק במשחק כוחני תחרותי (מהסוג של רוב משחקי הכדור, למשל), ההימנעות יכולה לגבות מחיר גבוה מאד, הן בדרך ההתייחסות הסביבה אליהם, והן בדימוי העצמי שלהם. זה נכון גם לגבי בנים שנמשכים לתחומים תנועתיים שמזוהים עם בנות, כמו מחול, וגם – בגיל מבוגר יותר – לגבי גברים שלא נוח להם עם נהיגה. בעוד שבנות עוברות חיברות שמעצים את חלקו של הפחד בחייהן, הרבה מאוד בנים נאלצים ללמוד להסתיר ולהדחיק את הפחד. כבר בגיל הגן הרבה בנים התחילו להפנים תפקידים חברתיים המיועדים להם כגברים. הם מחקים דמויות גבריות מהטלוויזיה ומסרטים כשהם "שולפים", "יורים", מתאבקים, מתחרים, ו/או מנהלים. הרבה בנות, לעומתם, כבר התחילו להפנים תפקידים של טיפול, דאגה, תחזוקת הסביבה הביתית, המשפחתית, והרגשית.
1) חידוד מודעות אצל גננות, ילדים וילדות לחלוקת המרחב – ניתן לשים לב לחלוקת המרחב הנהוגה בגן ובחברה בין בנים ובנות, גברים ונשים, וכן לנוהג לסווג דרכי התנהגות במרחב על פי מגדר. ולהמחיש את העובדה שהחלוקות האלה שרירותיות, ואינן תוצר של "חוקי טבע". 2) ערעור החלוקה החדה בין סוגי משחק "של בנים" ו "של בנות" בחצר הגן – ערעור החלוקה נעשה תוך פתיחת מגוון אפשרויות יותר גדול ויותר גמיש בפני בנות ובנים כאחד; הגדלת טווחי הבחירה של בנות ושל בנים בהתנהגות מרחבית. 3) שינוי חלקי בדפוסי המשחק החופשי בחצר הגן – המשחק החופשי נוטה בדרך כלל להתנהל על פי מנהגים קיימים שחשוב לא להעמיק אותם ולא ליצור אשליה שהם "טבעיים" והכרחיים. 4) יצירת תמריצים מעשיים לחריגה מהחלוקה הנהוגה – ניתן ליצור תמריצים כאלו באמצעות משחק מונחה ומובנה, לצד הצבת מודלים לחיקוי שיעודדו חריגה מסוג זה. 5) עידוד ילדות לעסוק בריצה, קפיצה, טיפוס, זריקה, להשתמש במהירות ובכוחן הגופני – עידוד זה בא על מנת לחזק את בטחונן העצמי בתחום הגופני ולהרגיל אותן להעיז לתפוס מרחבים שווים לאלה שתופסים בדרך כלל הבנים. 6) עידוד ילדים לעסוק במשחק פחות תוקפני, פחות תחרותי, ויותר משתף - פיתוח היכולת שלהם לעשות שימוש יותר נרחב במשחק מילולי , משא ומתן ודמיון, כהשלמה למשחק הגופני ולתחרות הפיסית. פתוח וחזוק פתיחות וסובלנות לצד הבטחון הגופני, פתוח מנגנונים של שיתוף פעולה לצד הדירוג על פי כוח פיזי.
תצפיות ומשמעותן מטרת הפעילות: פתוח מודעות של הגננת והילדים לחלוקת המרחב ואופני המשחק בחלוקה על פי מגדר. ביצוע הפעילות: אפשר לנהל תצפיות בשני שלבים או בבת אחת, כראות עיני הגננת. אם תבחרי בתצפיות בשלבים, השלב הראשון הוא תצפיות של הגננת והסייעת. במשך כמה ימים, תעקבו אחרי ילדות וילדי הגן בזמן המשחק החופשי בחצר, כדי לאסוף נתונים מרחביים על המשחק שלהם. בעקבות תצפית של 10-15 דקות לפחות מידי יום, נסו לענות (אם בכתב ואם בעל-פה, בשיחה ביניכן) על שאלות כגון: - באיזה מסלולים הבנים נעו בזמן המשחק בחצר? - כמה בנים השתתפו בתנועה? - באיזה מסלולים הבנות נעו בזמן המשחק בחצר? - כמה בנות השתתפו בתנועה? - האם יש חלוקה ברורה בין קבוצות של בנים וקבוצות של בנות בזמן המשחק? - בהנחה שיש חלוקה כזאת: איזה שטחים המשחקים של הבנים כיסו או צרכו? בערך כמה זמן הם נמשכו? איזה שטחים המשחקים של הבנות כיסו או צרכו? בערך כמה זמן הם נמכשו? מה היחס בין הגדלים של השטח "של הבנים" והשטח "של הבנות"? איזה סוגים של תנועות וקולות אפיינו את המשחק של הבנים? איזה סוגים של תנועות וקולות אפיינו את המשחק של הבנות?
- האם היו בנים שהצטרפו לתנועה של הבנות ו/או להיפך? - האם היו משחקים משותפים? - איזה שטח הם תפסו? - כמה זמן הם נמשכו? - איזה תנועות וקולות אפיינו משחקים משותפים של בנים ובנות?
בשלב השני , או במקביל לשלב הראשון, אפשר לשתף ילדים וילדות בתצפיות. הגננת תבקש מכמה ילדות וילדים לצפות במשחק ולחשוב על חלק מהשאלות. הגננת תבקש מהם לספר לכל הילדים על התשובות שלהם, ותשוחח עם הילדים על החלוקה הנהוגה, תוך הדגשת העובדה שמדובר במנהגים חברתיים שיוצרים חלוקה שרירותית. בהמשך אפשר להשתמש בשאלות דומות להסתכלות על פעילויות אחרות בסביבה של הילדים – למשל על חלוקת מגרשי הספורט בבתי הספר ובשכונה; למי הם "שייכים", למה הם מיועדים, מי משחק בהם בדרך-כלל, האם השטח משמש בנים ובנות באותה מידה, ועוד.
מטרת הפעילות: שינוי יזום בדפוסי המשחק הקיימים בחצר. ביצוע הפעילות: הגננת יכולה ליזום משחקי ריצה מאורגנים, שמשתפים בהם בנים ובנות בתפקידים זהים. לדוגמה: ריצה אחרי "מנהיג/ה " שמובילה את "העדר" – ילד או ילדה רצים בראש ומצרפים תנועה נוספת (ביד או בראש, למשל) וכל השאר מחקים אותם. כעבור זמן קצוב, "המנהיג/ה" מתחלפת. הגננת תמנה את "המנהיג/ה" ותקפיד למנות בנות ובנים במספרים שווים. הגננת יכולה לעקוב אחרי התפתחות של משחקים בחצר, להעיר על האופן בו הם משתפים בנים ובנות, ולהציע שינויים חלקיים כדי שבנים ובנות יקחו בהם חלק שווה. לדוגמה: אפשר להציע לשתף קבוצה של שלוש ילדות שמעוניינות בכך במשחק תופסת של שלושה בנים. לדוגמה: אפשר להציע גירסה פחות כוחנית וצעקנית של משחק דרמטי מסויים של קבוצת בנים, להציע תוספת וגיוון של התפקידים שממלאים במשחק, כדי ליצור בו מקום ועניין גם לבנות וגם לבנים פחות כוחניים. לדוגמה: אפשר לעודד בנות שיושבות בארגז החול להתנועע בחצר בדרכים שונות שממשיכות להתייחס "ולבקר" בארגז החול שהן מרגישות בו נוח: ללכת בספירלה שמתרחקת ומתקרבת חזרה לארגז החול, נניח בחיפוש כמה שיותר קישוטים למבני החול שהן בונות; ליצור "שרשרת" של בנים ובנות מסביב לארגז, לכנס את "השרשרת" בבת אחת, כשהילדים נכנסים לארגז בקבוצה צמודה, ולפרוס אותה שוב, כשהילדים מתרחקים זה מזה. יצירת פעילות אחרת בחצר מטרת הפעילות: גיוון פעילויות החצר בעשייה שהיא ניטרלית מבחינה מגדרית. ביצוע הפעילות: הפעילויות הבאות אינן מזוהות מגדרית, ועשויות להיות אטרקטיביות לכולם: • צביעה בגואש של סדין לבן גדול שנתלה על הגדר. • אריגת שאריות של בדים בסבך הגדר. • צביעה והכנת "בית" מקופסת קרטון גדולה של מקרר או מכונת כביסה. • משחק בגלילים משומשים של בד. • דמוי צביעה של קיר עם דלי מים ומברשות צביעה • יצירת מפלצת ענקית בחצר מקרטונים וחומרים אחרים. • יצירת מסלול מכשולים • משחקי ספורט היתוליים • מוסיקה וריקודים
מטרת הפעילות: הצבת דוגמאות לחיקוי עבור הילדים והילדות ביצוע הפעילות: הגננת ו/או הסייעת יכולה להציב מודל חיקוי חשוב בחצר הגן, כאשה שבוחרת לפעמים לרוץ, לקפוץ, אפילו לטפס על מתקנים וכד'. העיסוק שלה בפעילויות כאלה בתור אשה מבוגרת (שתהיה כנראה משעשעת בהתחלה, ואולי נבוכה) תבליט את חופש הבחירה המוצע לילדים וילדות לחרוג מתוך מגבלות מקובלות ומהרגלים, בפעילות הגופנית שלהן/ם. כדי להציב מודל כזה, חשוב שהגננת תבחר לפעמים להשתלב פיזית במשחק של הילדים. בין היתר הגננת והסייעת יכולות: - לשחק בכדור עם הילדים והילדות; - לשחק בכדור (כדורגל למשל) עם הילדות בלבד, תוך הדגשה שהן חורגות ביחד מהגבולות המקובלים ושזו המטרה, לצד הנאה פשוטה; - לשחק עם הילדים או עם הבנות בלבד בכדור רך ופחות מאיים; - לשחק משחקי דילוג, ריצה וכד' עם כולם או עם הבנות לבד; - לשחק עם הילדים או עם הבנות בלבד משחקים שעושים שימוש בחבל או באביזרים אחרים (למשל: שלוש מקלות).
אפשר גם להזמין אמהות ואבות ליזום פעילויות בחצר שהן פיזיות, משחקי ספורט, ריקוד וכד' ומיועדות לכול
- נ. גבע, "הבסיס הסטיריאוטיפי בזהותם של נערים", מתוך: הגיל הלא רגיל, עורך: א. זיו, הוצאת פפירוס, 1989. - דפנה למיש, "בית ספר כזירת היאבקות: מקומה של תוכנית WWF בחיי ילדים בחינוך היסודי", דברים אחרים, 1 (1), 1997, עמ' 116-132. - סימון דה בובואר, המין השני, ספר שני, הוצאת בבל, תל-אביב, 194נדפס ב-2001. - רלה מזלי, "מפות של בנות מפות של בנים", משקפיים מס' 27, אוקטובר 1997, הוצ' מוזיאון ישראל וידיעות אחרותנות, עמ' 48-49. - אריאלה פרידמן, "על פמיניזם, נשיות וכוח של נשים בישראל", בתוך: מין מיגדר פוליטיקה, עורכות: דפנה יזרעאלי, אריאלה פרידמן, הנרייט דהאן-כלב, חנה הרצוג, מנאר חסן, חנה נוה, סילביה פוגל-ביז'אוי, הוצאת הקיבוץ המאוחד קו אדום, 1999, עמ' 43-46. - אריאלה פרידמן, באה מאהבה: אינטימיות וכוחו בזהות הנשית, הוצאת הקיבוץ המאוחד-קו אדום, 1996, עמ' 21-26. - קבוצת נשות בוסטון למען ספר הבריאות, "נשים בתנועה", בתוך: גופנו עצמיותנו, הוצאת המין השני, גבעתיים, 1982, עמ' 93-102. - ציפי שמעיה, "ביקורת פמיניסטית על תפקידי המינים במעשיות המסורתיות", בתוך: אל תנשקי את הצפרדע: סיפורים פמיניסטיים לילדים ולהורים, עורכת: מירי ברוך, הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 1998, עמ' 87-96. - Martin, Karin A. 1998. “Becoming a Gendered Body: Practices of Preschools.” American Sociological Review 63. pp. 494-511. (תקציר תרגום עברי, מאת תמר שפירא).