הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
בכיתה שלנו בשבועות האחרונים התחלנו ללמוד על נושא הזכרון הקולקטיבי מכיוון ביקורתי ומאוד התחברתי לדרך למידה זו. בעקבות צפיה בסרטים עלו שאלות מעניינות כגון , האם אנחנו עבדים של הזכרון? את מי משרתים הטקסים והריטואלים הנשנים וחוזרים כל שנה בביה"ס? האם הזכרון הקולקטיבי מספר רק את הצד של אלו הנמצאים במעמד השולט בחברה ולכן הם מבטאים צד נוסף של דיכוי במערכת החינוך? העובדה שבטקסים אומרים לנו להיות עצובים – האם זה משהו לגיטימי לעשות ? האם יש אלטרנטיבה?
בנוסף מטרידה אותי המילה זיכרון. למה לזכור ? האם למידה היא לא מילה משמעותית יותר? ואם כן , מהי למידה. לי באופן אישי לא עושה שום דבר המילה לזכור. אני מעדיף לדעת מה קרה ולא לזכור. אשמח לשמוע דעותכן/ם
מתי
השאלה של "למה לזכור?" או "מה לזכור" ו"איך לזכור?" ואולי כדאי לשאול על למידה ,
שאלות טובות ומהותיות בעיני.
אני זוכרת הרצאה לפני הרבה שנים, בתקופה שסמינר הקיבוצים היה עושה פעם בשנה יום עיון גדול לכלהסטודנטיות בתיאטרון הקאמרי,
ד"ר ידידיה יצחקי הרצה והעלה את השאלה שהעלית. הוא הטיל ספק בצווי לזכור, ועוד הוסיף ואמר שיש מצבים שעדיף בהם "לשכוח" . הרבה סטודנטיות מהקהל הזדעקו, איך
מעז משהו להטיל ספק במנטרה המקודשת של :"לזכור ודבר לא לשכוח" * (שלונסקי/נדרי שראו את השכול) וידידיה המשיך וספר על ניצולי השואה שהסיוטים רודפים אותם,
והיה עדיף לו בורכו במעט שכחה...
.חשבתי אז על סבתא שלי, שהיתה מתעוררת לילה לילה מהסיוטים של טראומת אושוויץ שתקפו אותה שוב ושוב בשנתה
חשבתי שידידיה צדק, לו היא בורכה בקצת שכחה.
חלק מהחלומות שלה עברו אלי, אולי מפני שבגיל צעיר מדי ראיתי יותר מדי תמונות של ערימות גוויות עירומות,
לקחתי אתי את סימן השאלה על ה"לזכור" שידידה העניק לי בהרצאה שלו לפני 15 שנה.
אל גני הילדים בהם ראיתי ילדים מציירים בפחם שחור ביום השואה,
ואל כתות ההדרכה בהם ספרו לי סטודנטיות זכרונות מלמידתן על השואה כילדות
כמו הסטודנטית שספרה על חרדה מתמשכת ממקלחת
בעקבות טקס יום שואה בו צוותה בקול דרמטי לזכור את מקלחות הגזים...
תודה על התגובות חגית וגליה. חגית, זה היה סיפור יפה שסיפרת על ד"ר ידידיה. גם אני מסכים עם ידידיה ואני מסתובב עם סימני שאלה לגבי הרבה דברים. גליה,לגבי מה שכתבת, זה יהיה באמת מעניין לשמוע מה תגלי ,האם יש רמות שונות של למידה הקשורות בזכרון ושינון כמו שיש רמות שונות של למידה אחרת?.. נראה לי שאין, כרגע לפחות ,מבחינתי זכרון שווה שינון שווה לכלום. כי אי אפשר להכריח אותי להיות עצוב ביום מסוים לאנשים שלא הכרתי. אותי מספקת התשובה שגילינו בכיתה שיש פשוט נרטיבים מסוימים שלא מספרים לנו. כמו הנכבה, כמו כל אותם מיליונים שרצחו ולא היו יהודים שבקושי לומדים עליהם- אם כבר אז הגילוי הזה שמסתירים ממני את האמת מעציב אותי. הכל קשור לדעתי ללאומיות ולאינטרסים גם בתחום "מקודש" של ימי הזיכרון למיניהם...
:) אולי יום אחד נעשה יום זיכרון לימים שבהם לימדו דרך שינון
הערות ומחשבות בקשר למושגים זכרון ולמידה בעקבות הדברים שמתי, חגית וגליה כתבו: - זכרון (אישי ו "קולקטיבי") הוא לא משהו סטטי אלא דינמי. בהרצאה הראשונה בסמינר שהתקיים, המרצה התייחס להתפתחות והשתנות הזכרון הקולקטיבי בישראל במשך השנים (למשל, לפני ואחרי משפט אייכמן, בעידן של תרבות הרייטינג וכו). ההסתכלות הזו היתה חדשה בשבילי ומעניינת. זה גם מעלה תהיות כיצד יתפתח וישתנה אופן זכרון השואה בדורות הבאים. ובפרט, זה גם אומר שאנחנו (במידה מסוימת) יכולים להשפיע על האופן בו יווצר הזכרון. - זכרון ולמידה (בהקשר הכללי, לאו דווקא של יום השואה)– מלבד ההקשר של זכרון כשינון, ישנו היבט נוסף המקשר בין זכרון ולמידה. עבורי, למידה משמעותית היא למידה שאני זוכרת אותה (בין אם זה זכרון של ידע או של חוויה). כך שזכרון הוא לאו דווקא מושג "שלילי" בהקשר שלו עם למידה. - בהקשר של יום השואה משמעות המושג זכרון עבורי הוא התייחסות (וזה כולל כמובן גם למידה וגם שאילת שאלות).
הערות ומחשבות בקשר למושגים זכרון ולמידה בעקבות הדברים שמתי, חגית וגליה כתבו:
- זכרון (אישי ו "קולקטיבי") הוא לא משהו סטטי אלא דינמי. בהרצאה הראשונה בסמינר שהתקיים, המרצה התייחס להתפתחות והשתנות הזכרון הקולקטיבי בישראל במשך השנים (למשל, לפני ואחרי משפט אייכמן, בעידן של תרבות הרייטינג וכו). ההסתכלות הזו היתה חדשה בשבילי ומעניינת. זה גם מעלה תהיות כיצד יתפתח וישתנה אופן זכרון השואה בדורות הבאים. ובפרט, זה גם אומר שאנחנו (במידה מסוימת) יכולים להשפיע על האופן בו יווצר הזכרון.
- זכרון ולמידה (בהקשר הכללי, לאו דווקא של יום השואה)– מלבד ההקשר של זכרון כשינון, ישנו היבט נוסף המקשר בין זכרון ולמידה. עבורי, למידה משמעותית היא למידה שאני זוכרת אותה (בין אם זה זכרון של ידע או של חוויה). כך שזכרון הוא לאו דווקא מושג "שלילי" בהקשר שלו עם למידה.
- בהקשר של יום השואה משמעות המושג זכרון עבורי הוא התייחסות (וזה כולל כמובן גם למידה וגם שאילת שאלות).