הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
.השאלות שאתם מעלים מובילים לשאלת השאלות של אלטרנטיבה ברור לנו שצריך לצור משהו אחר אבל מה? ואיך זה נראה? בסמינר במשואה לא עסקנו במה אנחנו עושים בכתות, בכתה א' או ו' איך עוסקים בשואה באופן אחר? מה מספרים ומתי? איזה שאלות מעלים לדיון? איזה טקסטים מביאים ואיך עונים על שאלות
אני מציעה שתספרו קצת מעבודה מעשית שלכם מה ראיתם? איזה התייחסויות איזה טקסים ואילו רעיונות אלטרנטיבים עלו לכם בראש מה הכנתם ליום שלישי?
חגית
אז בתגובה לעצמי
אני רוצה להפנות אתכם לספור הגבורה של העם הדני, שהוא אכן ספור מופלא, כתבתי אותו בקיצור במצגת פאור פוינט לילדים בגיל גן חובה וכתות נמוכות של בית הספר היסודי
http://www.criticalpedagogy.org.il/portals/0/pedagogy/denmarkjewsrescue.pps
יותם התקשר אלי לספר שהוא השתמש בספור בכתה א' והילדים אהבו אותו. אז אתם כמובן מוזמנים לספר אותו.
כמו כן באתר העוקץ, בתגובה למאמר שכתבתי על מרד הנשים בספור יציאת מצרים כתב זאב מילר על מרד נשים נוסף שהתרחש בזמן השואה
.מרד הנשים האריות בברלין, ינואר 1943, נגד שליחת בני זוגן היהודים להשמדה
הנה הקשור לתגובה בהעוקץ
http://www.haokets.org/article.asp?ArticleID=2608
והנה התגובה עצמה
קראתי בענין רב את הסיפור על מרד הנשים במקרא.אכן סיפור יפה ומענין. אני רוצה לספר על מרד נשים אחר שהתרחש הרבה שנים לאחר מכן. גם הפעם היו אלו נשים שמרדו בשלטון עריץ ואכזרי מאין כמוהו. מקרה המרד הנשי אירע בברלין 1943 בסוף פברואר שעה היטלר החליט כי היגיע העת להיפטר מכ 10000 אחרוני היהודים בברלין אשר הועסקו עד אז במלאכות אשר היו חיוניות למאמץ המלחמתי הגרמני. גדודי הגסטאפו מיהרו להוציא לפועל את החלטתו של הנבל היטלר ובאותו יום ריכזו את 10000 היהודים שנותרו בברלין והביאו אותם אל חזית בית הכנסת שברחוב רוזן בסמוך לרובע היהודי שבברלין. קבוצה של כ 2000 גברים יהודיים(מכלל הקבוצה) היו נשואים באותה עת לנשים "בנות הגזע הארי".השמועה על המשלוח של הגברים הללו למחנה ההשמדה אושויץ התפשטה במהירות והביאה את הנשים האריות להתנגד לגירוש ולדרוש מהגסטפו לשחרר את בעליהן. הנשים הפגינו במשך ימים ולילות מול חזית בית הכנסת.הנשים צעקו ודרשו את שחרורם של בעליהן. המאבק העיקש של הנשים אותו ניהלו מול מקלעים דרוכים של הגסטאפו (אשר כידוע האצבע על ההדק הייתה אצלם תמיד קלה במיוחד) היה מקרה ראשון בו העז מישהו להמרות את פקודות האס.אס. הפגנת הנשים נמשכה עד היום 6.3.43 מועד בו הבין שר ההסברה הגרמני גבלס כי השמועה על מרד הנשים הולכת ומתפשטת ברחבי העיר והמדינה. גבלס חשש כי שמועה זו תגרום לדמורליזציה בציבור הגרמני וחששו זה הביא להחלטה לשחרר את בעליהן של הנשים .יש לציין כי באותה עת הביס הצבא הסובייטי את הגיס הגרמני בשטחה של רוסיה ומצב רוח הגרמנים היה ירוד וגבלס הבין כי אין זה הזמן להפגנות נשים .. שיהיה ברור כי שאר 8000 הגברים לא שפר עליהם מזלם שכן הם המשיכו לדרכם האחרונה במחנה אושוייץ. נזכרתי בסיפור זה היום ערב יום השואה ולאחר שקראתי על מרד הנשים בסיפורי בת פרעה במצרים. זאב מילר
בעבודה המעשית של מהפך השבוע החלה ביום חמישי, לא בחרנו לעסוק ביום השואה. אפילו לא עצרנו לחשוב על כך. אולי נזכיר את היום בשיחת פתיחה, אבל לא נראה לי שנתייחס מעבר לזה.
האמת, שזה נראה לי הדבר הנכון לעשות.