הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
רציתי לספר לכם על החוויה האישית שלי בהזמנה לשקט.
נסענו דרך הסמינר ולכן לא את כל הבנות אתה מכיר ממש טוב, ולא תמיד ניתן לזהות מה הם רוצות דרך ג'סטות בלבד.
לכן אני חושבת שבמקום מסוים זה הקשה עלינו יותר ולכן גם הנושא עבר אלינו יותר טוב, כי לא הכול הלך בקלות ומיד.
קיבלה אותנו מדריכה מדהימה בשם רבה, שדרך שפת הגוף הצליחה להעביר לנו את כל הסדנה.
.והצליחה ללמד אותנו קצת על עולם החירשים
ההלם הראשוני היה אחרי שהביאו לנו אוזניות שבקושי רב הצלחנו לשמוע דרכם ולכן הצליחו להמחיש לנו את ההרגשה.
זה היה ממש מוזר לא לשמוע את החברה שלידך ולנסות לנחש מה רוצים ממך.
למדנו הרבה על קהילת החרשים דרך טריוויה שהעבירו לנו (על ידי בחורה שומעת).
אבל למרות כל זאת אני יודעת שלא הרגשנו דבר וחצי דבר כמו שמרגישים החרשים, לא הרגשנו איך "הרחוב" מתייחס אלינו במצב כזה, איך מפלים אותנו, איך מסתכלים אלינו ואיך מלחששים לידנו.
דעתי בהחלט השתנתה, גם בגלל מה שחגית לימדה אותנו וגם בגלל החוויה, אין לי ספק שאני אסתכל בדרך אחרת על אנשים בעלי מוגבלות בשמיעה.
ואני מקווה שיום אחד ההפליה תסתיים והנגישות לבעלי צרכים מיוחדים באופן כללי תשתנה לטובה.