המרכז לפדגוגיה ביקורתית

חזרתי לראות את הסרט לאחר שראיתיו פעמים רבות בעבר רק שהפעם ראיתי אותו באופן שונה.

הסרט מורכב מכמה מצבים חברתיים משפחתיים שמעמידים את שאלת ההתמודדות עם האוטיזם.

תחילה ההסתרה של האח עם הלקות מאחיו, צ'רלי מגלה על קיומו של ריימונד רק לאחר מות אביו ומודגש בסרט עד כמה מקרית הידיעה הזו, ומקשרים אותה לכסף שאביו המנוח הוריש לאחיו. זהו המניע הראשוני של צ'רלי לחפש את אחיו בעוד שהוא אינו מעלה על דעתו שהוא בעל לקות מסוימת. האב בחר לאחר מספר שנים שריימונד גדל בבית להוציאו למוסד, וצ'רלי מגלה כי יש לו זכרונות ממנו רק לאחר פגישתם המחודשת. ההסתרה הזו מלמדת אותנו על החברה בארה"ב ועל הקושי להודות בכך שיש לך בן עם אוטיזם. ניתן לראות עד כמה המודעות ללקות זו הייתה נמוכה באותם שנים בכך שהאב ויתר על גידולו ושלח אותו למוסד בעוד שהמשיך בגידול בנו השני, שגדל להיות איש עסקים מצליח. הסרט מדגיש את ההבדלים בין האחים והופך את המפגש המחודש ביניהם לייחודי עוד יותר.

מתוך הכמיהה לכסף שהותיר אביו המנוח מחליט צ'רלי להוציא את ריימונד מהמוסד בו נמצא שנים על מנת שתהיה לו גישה לכסף. באותה עת לא אכפת לצ'רלי מה תעשה היציאה מהמוסד אחרי עשרות שנים, אין לו שום ידע על הלקות של ריימונד ועד כמה יכולה לפגוע בו היציאה מהשגרה. שוב ניתן לראות אפיון נוסף של החברה האמריקאית שאפשר להגדיל ולומר שנוטה להתנהג כך גם היום- המרדף אחר הכסף ללא כל מחשבה על האחרים שנרמסים בדרך. צ'רלי לא עוצר לרגע לחשוב על אחיו בכל הסיפור, אך הסרט ממחיש עד כמה לא ניתן להתעלם מהלקות וכמה צ'רלי לא מודע לאחיו, בעוד שריימונד מאוד מודע לצ'רלי.

בהמשך הסרט מתגלה כי ריימונד הוא גאון מתמטי ויש לו זיכרון פנומנלי. צ'רלי בתור איש עסקים כמובן נלהב לגלות את זה, ומחליט לנצל את יכולותיו של ריימונד על מנת לגרוף קופה בקזינו. תוך כדי החמדנות לכסף הגדלה אצל צ'רלי הוא לומד להכיר את ריימונד ונזכר כי הוא אכן זוכר רגעים ממנו מילדותו ומתחיל לפתח אליו מחדש רגשות של ממש. בעקבות ההיכרות ועדיין חוסר ההבנה של צ'רלי את לקותו של ריימונד הוא ממשיך לנסות ול"נרמל" אותו בכך שהוא מנסה לקבוע לו דייט אך כמובן שריימונד תופס את המצב שונה מצ'רלי.

לבסוף מחליט צ'רלי לאחר היכרותו עם ריימונד ולאחר שגרף סכום כסף לא קטן באמצעותו מהקזינו להחזירו למוסד משום שהוא אינו מסוגל לטפל בו ואולי אפילו מתוך הבנה ששם יהיה לו טוב יותר, ומבטיח לבוא לבקר אותו כמה שיותר.

ראוי לציין שהסרט הביא לשינויים של ממש. פתאום הייתה חשיפה לתחום שעד אז נטו להחביא ולא להוציא, גדלה המודעות לאוטיזם ולגאונות שהיא חלק מהלקות. הטאבו הוסר והחברה האמריקאית ראתה כי השד אינו כל כך גדול.

הצפייה המחודשת בסרט גרמה לי למחשבות רבות בעקבות הלימודים והעיסוק בגישה הרפואית אל מול הגישה החברתית. במסגרת הלימודים עשיתי עבודה מקיפה על נושא האוטיזם ונדהמתי לראות עד כמה זה מורכב ועד כמה אנו לא יודעים ולא מודעים למתרחש סביבנו. הבורות היא שמביאה לניכור ולקושי לקבל את האחר. ניתן לראות שגם החברה הישראלית עשתה שינויים לאחרונה בחשיפה ללקויות השונות- הועלתה לאויר הסדרה "פלפלים צהובים" בשעות השיא של הטלויזיה הציבורית והסדרה גרפה תגובות רבות. לראשונה הראו בטלויזיה התמודדות של משפחה עם "רוע הגזרה" ואת המשך חייהם.

אני זוכרת עד כמה השפיע עליי הסרט שראיתי אותו לראשונה בתיכון, ועד כמה עניין אותי לחזור ולראות אותו מספר פעמים נוספות. בנוסף, ראיתי גם את ההצגה בתיאטרון בית לסין.

אני יכולה להעיד על עצמי שזה שינה לי משהו בחשיבה זה עניין אותי ללמוד ולחקור את הנושא לעומק. ואני כולי תקווה שיצאו סרטים נוספים שיגרמו לאנשים רבים לצאת ולראות אותם ולהזדהות עם הדמויות כך שאנשים על לקויות ובני המשפחות שלהם שעוברים התמודדות משלהם ירגישו חלק מהחברה ובנוח במקום להרגיש בשוליה ולהידחק לפינה בכל הזדמנות אפשרית.