הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
לפני שהתחלתי את הלימודים התחלתי לקרוא את הספר, תוך כמה עמודים החזרתי אותו למדף.
לפני כמה ימים נתקלתי בו שוב והפעם קראתי את הספר עד הסוף.
הפעם קראתי את הספר מזוית שונה, מזוית שיותר מבינה את האחר מבלי לרחם ומבלי סטיגמה.
הספר מדבר על רופא שילד את אשתו, נולדו להם תאומים, האחד ילד רגיל והתינוקת השניה בעלת תסמונת דאון.
בהחלטה של רגע, כשאשתו מחוסרת הכרה הוא מעביר את התינוקות לאחות שעזרה לו וביקש ממנה שתמסור אותה למקום מיוחד שמטפל באנשים בעלי פיגור זה או אחר.
כשהאחות רואה את המקום היא מחליטה לגדל את התינוקת.
בסוף הסיפור אחרי שהאב כבר נפטר, האחות חוזרת אל האמא ומספרת לה שהבת שלה בחיים.
במהלך הספר מסופר על המלחמות של האחות על מנת שהילדה תתקבל לבתי ספר רגילים ותקבל זכויות ובמקביל מספרים על הילדה, ודרך ההתמודדות שלה מול העולם.
ספר מרגש, שגם אחרי שנים, הוא עדיין עדכני, ותמיד יהיה עדכני, תמיד יהיו מלחמות מול "המערכת". ואני מקווה שהסוף תמיד יהיה טוב, כמו בסיפור הזה.
איילה .א.