הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
צפיתי בסרט "כף רגלי השמאלית". נשארתי נפעמת.
הסרט מתאר את התבגרותו של האמן כריסטי בראון שנולד בדבלין, אירלנד עם שיתוק מוחין למשפחה נוצרית אדוקה מרובת ילדים. עד גיל 12 בערך אף אחד לא חשב שיש לו כל יכולת שכלית, פשוט האכילו אותו והתיחסו אליו במינימום האפשרי. אמא שלו ואחיו לקחו אותו לטיולים בעגלה, אבל הוא לא למד ודברים כאלה. כשגילו שהוא יכול לכתוב בעזרת גיר שאחז באצבעות כף רגלו השמאלית השתנו כל חייו ומאז הוא הפך לצייר מפורסם ומוערך שהוריו הכירו ביכולותיו והוא אף פירנס את אימו לאחר מותו של אביו.
זה סרט מאוד מרגש ומעורר מחשבה. האופן שבו הוא משנה את דפוסי החשיבה שלנו על יכולותיו, מחשבותיו ורצונותיו של כריסטי בראון הוא מרגש. נחרטה בי בעקיר הסצינה שבה הוא מכריז על אהבתו אל אישה שהכיר, במהלך ארוחה מפוארת במסעדה, ואז היא מספרת לו שהיא עומדת להינשא למי שיוב לידה. כריסטי מטיח בה שכל מה שתמיד היה לו זו אהבה אפלטונית, ושמה שהוא רוצה זו אהבה של מאה אחוז התחייבות. זו סצינה חזקה מאוד, שחושפת את התקווה האנושית המשותפת לקירבה, אהבה, זוגיות ואינטימיות שהיא זכותו של כל אדם.
אני שמחה מאוד על ההזדמנות לצפות בסרט הזה וממליצה לכם בחום לצפות בו גם