יום הולדת
נעם מימון בצלאל
אני מאוד אוהב ימי הולדת. בעיקר את היומולדת שלי. אני הכי אוהב להזמין את כל החברים שלי וגם את אלה שאני ברוגז איתם כי הם מביאים לי מתנה. חייבים להביא מתנה. ככה זה.
כל אחד מביא משהו מיוחד משלו וזה תמיד מסקרן אותי לדעת מה מסתתר בתוך העטיפה. הילה כל שנה מביאה לי שתי מחברות וחבילת עפרונות צבעוניים וגל תמיד מביא חבל קפיצה ארוך ארוך לשיעור התעמלות. גליה תמיד מביאה לי ספר. כל שנה ספר חדש.
בתחילת השנה לכיתה שלי הגיע תלמיד חדש. קוראים לו עמיחי. הוא רזה וביישן והוא עולה חדש מאתיופיה. בכיתה כולם צוחקים עליו, על הבגדים שלו ועל איך שהוא מדבר ואף אחד לא ממש נחמד אליו אז החלטתי להיות חבר שלו ולהזמין אותו ליומולדת שלי. חיכיתי לו מחוץ לדלת כי ידעתי שהוא יתבייש להיכנס. חיכיתי וחיכיתי ובסוף הוא הגיע ובידו מתנה ענקית. כולם שאלו מה זה יכול להיות ואני הייתי מאוד סקרן לגלות. בסוף כשפתחנו את כל המתנות, כולם חיכו שנגיע למתנה הענקית של עמיחי..
הסרתי את העטיפה ומיד ראיתי שזו קופסא צבעונית ענקית. פתחתי את הקופסא ובפנים הייתה קופסא אחרת, קטנה יותר ובתוכה עוד אחת יותר קטנה ועוד אחת ועוד אחת ובסוף הייתה שם סוכריית טופי אחת בודדה. חייכתי. זה מתנה נחמדה אמרתי לעצמי.
כולם הסתכלו עליו ובשקט לחשו שההורים שלו עניים ושאין להם כסף בבית ועמיחי נורא התבייש והיה עצוב. הוא ישב לבד בצד ורק שתה מיץ פטל שאמא שלי הכינה. בסוף כשנגמרה היומולדת הוא נשאר לבדו עד הסוף כדי שאני אלווה אותו הביתה כי הוא פחד ללכת לבד.
בדרך אמרתי לו שהכי אהבתי את המתנה שלו יותר מכל המתנות כי היא הייתה מיוחדת ושהוא חבר מיוחד ושלא אכפת לי ממה שחושבים שאר הילדים בכיתה. כשהגענו לשכונה שלו שאלתי אותו מתי יש לו יומולדת והוא אמר שהוא לא יודע ושאף פעם לא הייתה לו מסיבת יומולדת. הוא רק יודע שהוא בן 9 .
אמרתי לו שלכל ילד מגיע שתהיה לו יומולדת ובטוח שגם לו יש ושהוא צריך לשאול את ההורים שלו ואז הוא אמר שההורים שלו באתיופיה עדיין ושהוא מחכה שהם יגיעו ושהוא גר אצל סבתא שלו בינתיים.
החלטתי לעשות מעשה…
בבוקר למחרת ביקשתי לדבר עם חגית המורה שלי אחרי שיעור חשבון. סיפרתי לה שלעמיחי אין יומולדת ושאף פעם לא הייתה לו ושצריך למצוא לו יומולדת משלו והיא חייכה והבטיחה למצוא לו את היומולדת שלו.
אחרי כמה שבועות המורה חגית ביקשה מכל הכיתה לחזור לבית הספר בערב בשעה שבע ושכל תלמיד יביא אתו משהו מיוחד שהוא רוצה לתת לחבר שהוא הכי אוהב. כל הכיתה התרגשה ולא הבינה מה מתכננת המורה חגית…
כל היום הכנו מתנות. כל התלמידים וגם עמיחי הכין קופסא. כשהגענו בערב לבית הספר, הכיתה הייתה מקושטת ומלאה בפרחים ובלונים צבעוניים ועל הלוח היה כתוב באותיות גדולות וצבעוניות:
"יום הולדת שמח לעמיחי בן 10, מזל טוב מכל תלמידי כיתה ד' 2." כולם נתנו לו את המתנה שהכינו ולחצו לו יד ואמרו לו מזל טוב והרימו אותו 11 פעמים על הכסא. עמיחי היה מאושר. וגם אני.