הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
הסרט קול וזעם חידד עבורי את הקונפליקטים בהם חיים ליקויי שמיעה ומשפחותהם\הסביבה הקרובה
.יחד אם זאת בהסתכלות רחבה יותר ניתן ללמוד מהסרט על קונפליקטים והתמודדויות נוספות
של בני אדם כאשר הם צריכים לבחור ולהגדיר את זהותם,כיצד הם תופסים את עצמם וכיצד החברה ובני המשפחה מקבלים את השינוי
אני חושב שכל אחד כאשר נדרש או שוקל שינוי תרבותי ניתקל בקונפליקטים זהים או לפחות דומים. נקודה זאת נותנת לנו כלי להבין את השונה מאיתנו ואת המקום בו הוא נמצא.
:.מספר נק. שבחרתי להתייחס באופן ספציפי ,מתוך הצפיה ומה שאני קלטתי ,השתדלתי לא להיות שיפוטי אלא להתבונן,(אני ממש לא חושב שאני מתנהג יותר טוב)
: א.החרשים יוצרים אידאליזציה של החרשות ,כמו כל חברה ותרבות שקיימת
ב.החרשים אינם סומכים על השומעים כי הם מבינים נכון את החרשות
ג.הורים חרשים מעדיפים לרוב שהילדים יתקשרו בשפת הסימנים לעומת הורים שומעים שמעדיפים שתל
ההורים מחפשים,אולי?את הדרך הטבעית לתקשר עם ילדיהם וגם שהילדים ידמו להם
ד.הדור הצעיר פתוח יותר לשתל
ה.פחד שהשתל ישנה את הזהות של האדם
ו.החרשים רואים בעצמם תרבות שונהמהשומעים,אולי זהו מנגנון הגנה ואולי כך הם פשוט מעדיפים ובעצם לא צריך לפרש אלא לקבל
ז.השתל בעיני האבא בסרט מאיים,הוא רואה בכך בגידה בתרבות\עולם החרשים
ההתערבות הכירורגית מרתיעה
ט.שפת הסימנים היא השפה הטבעית והנוחה,"הרגשית"עבור החרשים,כל דרך תקשורת אחרת הינה מלאכותית עבורם
י.חסרון של שפת סימנים,לא ניתן להבחין באינפורמציה המופקת ממכשירים או מרעשים סביבתים
ארז.