הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
במסגרת פרויקט הנצחה בו אני משתתפת אני מלווה משפחה שכולה.
פעם בשבוע אני מגיעה לביתם למספר שעות, יושבת בעיקר עם האם ומדברת איתה על כל נושא שרק עולה.
בנה הבכור התאבד כשהיה חייל, הבן הקטן היה אז בן 6.
לאחר המקרה הטראומטי שפקד את המשפחה, הסתגר הבן הקטן, הוא לא הרבה לדבר, נהיה שקט ומופנם.
הוא המשיך ללמוד בחטיבה עם תלמידים רגילים, אך בכיתות קטנות יותר בהם קיבל יחס יותר אישי וצמוד מהמורות.
בחופש הגדול בין כיתה י"א לכיתה י"ב מצבו של הבן הדרדר, הוא החל לדמיין דברים, שמע קולות וראה יצורים, כשראה טלוויזיה חשב שמדברים אליו באופן אישי ומעברים לי מסרים אישיים.
הבירור הארוך והמייגע החל- בדיקות רפואיות, אבחונים פסיכיאטריים ופסיכולוגים, לבסוף התברר שהילד סכיזופרן.
כיום, 5 שנים לאחר הגילוי, הוא מטופל ומאוזן ע"י כדורים פסיכיאטריים, יש לו חונך שמגיע אליו פעמיים בשבוע, מדבר איתו, נמצא איתו ומטייל איתו קצת בחוץ.
לזכות ההורים יאמר, שלמרות גילם הלא צעיר, בריאותם שלא במיטבה וגורל חייהם שלא שפר עליהם הם עושים את כל שביכולתם על מנת להעניק לבנם את הטיפול הנאות ביותר.
הם הולכים להרצאות מטעם עמותת אנוש, קוראים ספרים בנושא, מטופלים ע"י פסיכולוג שמגיע אליהם הביתה ותמיד כמהים ללמוד ולדעת עוד ועוד.
האם מספרת שלגדל ילד הסובל מסכיזופרניה זו השתעבדות לא פשוטה, הוא תלוי בה לדברים בסיסיים,
אינו מדבר הרבה, כמובן שלא לומד או עובד ואין לו חברים.
את כל יומו הוא מעביר בבית מול הטלוויזיה, מחשב או במיטה ומידי פעם יוצא החוצה.
בשעות הצהרים כשהאב חוזר מהעבודה, הם נוסעים קצת לטייל בים או יוצאים לקניות עם הבן.
לסיכום, אוכל לומר, שמהשיחה, הרשמים וההסתכלות בבן, ניתן ללמוד שזהו תהליך קשה ומורכב אותו עברו ההורים, ההתמודדות לא קלה, הילד למרות גילו, תלוי בהם לרוב צרכיו, וכך גם יהיה בעתיד, רוב הסיכויים.