הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
סרט על החירשים:
כחירשת שעברה ניתוח כוכיאלי אני יכולה להבין את שתי המשפחות.
ההורים שלי רצו לעשות לי ניתוח כזה בילדותי אבל בגלל כל מני סיבות מצד בית החולים הניתוח נדתה. בגיל 16הייתה הזדמנות לעשות את הניתוח ואכן בגיל 17.5 עברתי אותו לפני שהחלטתי לעבור את הניתוח פחדתי מאוד ודאגתי מנעולם החדש שאני אחשף לו אכיר אוותו שזה עולם הקולות פחדתי מאוד מהרעש הזה שכל הזמן מדברים עלינו השומעים. אך אחרי הניתוח אני מרגישה יותר טוב . המקרה של שני האחים האלה מזכיר לי את הסיפור שלי אחד רוצה לחשוף את בנו לעולם הקולות ולפתוח מולו הזדמנויות ועולם חדש. והשני חושש לילדיו מפני עולם השומעים ודואג לזהותם העצמית כחירשים, הסבתא החירשת שדואגת שתרבות החירשים תעלם אם כל החירשים יושתלו, דאגתה שהנכד ילעג לה אם ילמד לדבר כל הבלבולים האלה עברתי אותם לקראת הניתוח שלי וחשבתי עליהם ואני מצדיקה את כולם כי זה מבלבל כאדם חירש אתה רוצה לשמור על ייחודיות זו ועל התרבות של הקהילה שלך שהיא חלק ממך אך במידה אחרת אותה רוצה להיות כמו כולם ולתקשר עם כולם, גם כן הגוואה של החירשים בהיותם חירשים כי הם לא מוכנים שאף אחד ישפוט אותם כנחותים בגלל המגבלה שלה אפילו לפי דעתם הם לא חושבים שחירשות הינה מגבלה, אפשר לראות את זה כאשר הסבתא של פיטר אמרה לבת שלה שאלוהים ברך אותך כאשר נתן לך ילד חירש אני מוכנה לגדל אותו.
אני חושבת שצריך לתת לחירשים הזדמנות להכיר את שני העולמות עולם השומעים ועולם החירשים והם ותליטו לפי איזה עולם ישייכו עצמם. בכל זאת להיות מנותק מהעולם של הרוב זה לא נכון וזה שההורים של היתר מונעים ממנה הזדמנות טוב לחיים הם גורמים לה סבל.
כשבילי שבר את הראש:
המקרה של הנכים הינו מקרה עצוב מאוד וקורע הלב.
אני חושבת שבילי עשה סיור כזה כדי לצאת מהבדידות שלו כדי שירגיש שיש עוד אנשים שדומים לו והוא אינו הנכה היחיד בעולם כלומר הוא חיפש את הדומים לו. בילי עבר פגיעה מוחית לאחר תאונת דרכים באופנוע שלו הוא לא חבש את הקסדה בזמן התאונה, היו לו חיים מלאי פעילות מלאי חברים ואנשים לאחר התאונה הוא הפך לאדם בודד, בילי עשה מאמצים רבים כדי שיוכל להיות חלק מהעולם הזה, כמו ללמוד לתואר שני, אך הוא הרגיש שאחרי התאונה הוא הפסיד השתייכות, האחרים לא מתייחסים אליו כבעל ערך, הוא אבד הכושר לפרנס את עצמו, אבד דברים שגרמו לחיים יציבות וכולי.
מהמקרים שבילי פגש הוא ראה עד כדי כמה האנשים המוגבלים הם מוגבלים לא רק מבחינה מוטרות אלה מבחינת ההזדמנויות שהחברה מאפשרת להם בילי ראה שהחברה סוגרת כל הדלתות מולם ולא מאפשרת להם לחיות כמו כל אדם נורמלי, רואה בהם אנשים תלותיים שלא יכולים להיות עצמאיים.
זה היה מזעזע ומדכא איך שהאנשים מסתכלים ומראים את הנכים והמוגבלים וזה מתבטא בדמויות שהם מראים בסרטים שונים הם מראים את דמות הנכה כאדם עצבני, צועק תלותי, חלש ומפחיד.
זה מפחיד מאוד לראות דברים כאלה והתייחסות כזו כי זה יכול לקרואת לכל אחד מאיתנו. מהמראים הכואבים שראיתי בסרט אני מודה לאל שאני חירשת ולא משותקת או נכה כי חייהם של חירשים יותר קלים מאלה של נכים.