הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
נפלאות התבונה
בהחלט חשבתי שיש משהו מוזר בבקשה לעקוב אחרי כתבות בעיתונים - זו היתה בקשה מוזרה מדי, לא הגיונית ולא אמינה, ואני פיתחתי לי תיאוריה שפרצ'ר רוצה להעסיק את מוחו בשטויות נטולות חשיבות כדי שהוא לא יהיה פנוי לחשוב על דברים אחרים ואולי לגלות משהו (או לעזור לאחרים שיבקשו את עזרתו, כי הוא כבר יהיה משוכנע שהוא עובד עבור המדינה). לפיכך הייתי משוכנעת (כמו רבים) שעבודתו הסודית היא שגרמה לו לפתח הזיות ולהפוך לפרנואיד היסטרי, וגם אני התקשתי להאמין ב-100% לפסיכיאטר שצץ שם פתאום (ולא היה ממש ברור מי הזמין אותו למסיבה). הנקודה בה שוכנעתי לגמרי שהכל היה הזיות ותו לא, היתה הסצינה (הדיי חזקה לטעמי) בה הוא חופר ביד שלו עד זוב דם כדי לנסות למצוא את השתל... כתבת שהייתה לך תחושה של אובדן, שהיית צריך להמשיך מאותה נקודה בלי החברים הדמיוניים שהזדהיתי איתם, בלי הקונפירציה ועם מעט מאד תוכן - זה בדיוק מה שעבר על נאש באותו שלב בסרט! עצם העובדה שהרגשת את הדברים האלה, מעידה על כך שהסרט עשה עבודה מצויינת בקטע הזה, וגרם לי להרגיש מרומה ומבולבלת, בדיוק כמו הדמות הראשית. עלי לפחות, זה עבד מצויין. אני אהבתי מאד את השותף הבלונדיני שלו, והצטערתי קשות כשגיליתי שהוא היה רק יצור דמיונו. כמה כואב לגלות שהחבר הכי טוב שלך לא אמיתי... מעבר לכך - כדי לעזור לעצמך ולהתגבר אתה חייב להפסיק לדבר איתו ולנסות להתייחס אליו. אפילו בשלב בו כבר ידוע לנו שהוא חולה ומראים לנו את ההזיות שחוזרות אליו (כשהוא מפסיק לקחת כדורים) נוצר אצלי לרגע איזשהו פקפוק והיסוס - נכון שהכל הזיות, אבל מה אם באמת רימו אותו? מי מרמה את מי, מי צודק? (התשובה הגיעה הפעם מאד מהר). מהי המציאות? איך תדע אם העולם שאתה חי בו אמיתי או הזוי? אילו אנשים קיימים בו באמת מכמה מהם פרי דמיונך? נאש ''מתבדח'' על כך בסוף הסרט - כשמגיע הבחור מהפרס נובל והוא שואל סטודנטית האם גם היא רואה אותו... אבל זו בדיחה דיי מרירה, של מישהו שיודע שהוא רואה את העולם אחרת, שיודע שתפיסת המציאות שלו שונה, אבל אף פעם לא יכול להיות בטוח ללא אישור מצידם של אחרים. הסצינות הראשונות בבית המשוגעים היו ללא ספק דיי מפחידות, הזכירו לי אפילו את ''1984'' (הסרט בהחלט רומז לכך - פרצ'ר מכונה ''האח הגדול'' וב-IMDb כתבו על חדר ''101'', שאלות של זהות, של אמת, מציאות ודמיון - האם אתה באמת משוגע, או שאלה ''אוייבים'' הרוצים ברעתך ומנסים להטריף אותך? איך באמת תוכל לדעת? הסרט גרם לי להזדהות עם הדמות הראשית בקטעים האלה, להתחבט ולהתלבט באותן שאלות ותהיות, ולפיכך אני חושבת שבטיפול בנושא הסכיזופרניה הוא עשה עבודה טובה מאד. לא ראיתי סרטים אחרים בנושא קודם לכן אז אני לא יכולה להשוות, אבל הורשמתי עמוקות.