הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
תגובה לסרט- נפלאות התבונה
הנושא שרציתי להתייחס ולהגיב עליו בעקבות הצפייה בסרט : נפלאות התבונה, הוא נושא מחלת הסכיזופרניה ומחלות נפש בכלל. מה הן מעוררות בנו? מדוע לדעתי, הן נוגעות בפחדים מאוד עמוקים וקמאיים שיש לנו. כיצד זה משפיע על יחסינו לאנשים חולים.
בין האסכולות השונות של הפסיכואנליטיקאים ותפיסתם את נושא מחלות הנפש- אפשר להצביע על אריק אריקסון, כמי שמתאר את המסוגלות של האדם לאדפטצייה – סביבתית כביטוי של יכולת תפקוד נורמאלית. בחתך גס- בקצה השני של קשת הגישות את תומס סאף שטוען- שהקושי של הסביבה לקבל התנהגויות חברתיות שחורגות מהדגם המקובל, הוא שמביא לתיוג אדם בחותמת החברתית הקשה של "חולה נפש". מבחינת סאף, מושגים כמו שיגעון ונורמאליות אינם בעצם קיימים במציאות.
המילה העברית לסכיזופרניה היא- שסעת, מילה נוראית בעיניי, לכן אמשיך להשתמש במונח הלועזי.
הסכיזופרניה שהתפרצה אצל ג'ון נאש, היא סכיזופרניה פרנואידית- שמעוררת מערכת שלמה של מחשבות שווה והזיות גדלות. תחושות שנדמות מציאותיות וממשיות לחלוטין של פחדי רדיפה והתנכלויות מצד הסביבה.
אני סבורה שמחלות נפש יותר ממחלות אחרות, מעוררות בנו רתיעה וחרדה מפני המקומות שקיימים אצלנו, שבהם אנו חשים איבוד שליטה או טשטוש הגבולות בין העולם הפנימי והחיצוני. אעיז אף להציע, שכולנו בדרך זו או אחרת "שומעים קולות", מנהלים שיחות עם עצמנו ועם דמויות בתוך הראש שלנו, מאין וידאו במעגל סגור. כולנו לדעתי מדברים לעצמנו.
אחד החוויות החזקות "שנפלאות התבונה" העביר בעיניי, זה את הבלבול בין דמיון ומציאות. הצופה עצמו " נילכד " בתוך העולם המסעיר והנפלא שג'ון פורבס נאש יוצר לעצמו ונאבד יחד איתו.
ההתפכחות מהפנטזייה ( כמו כל התפכחות) היא מכאיבה וגורמת לעולם להראות דל, מנוכר ואפרורי.
בהקשר זה אני חושבת, שלעיתים מה שאנו קוראים "מחלת נפש" אינה אלא הגנה מפני מציאות חיים קשה מנשוא. היא הדרך של האדם "לשמור" על עצמו על ידי יצירת מציאות אלטרנטיבית לזו המוכרת לו.
כמשפט סכום, אסיים בכך שהסרט חידד לי את הידיעה כמה מעט אנו יודעים על נפלאות המוח האנושי והתבונה הגלומה בתוכו.