הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
מהתרשמות מפורום שעוסק במגבלת הגמיגום
במהלך הקריאה בפורום העוסק בגימגום, התרשמתי ממספר נושאים שמדוברים שם ומעוררים דיון ואף מחלוקת בין המשתתפים.
היה לי מעניין לראות שעל אף שהעיסוק בסוגייות השונות הוא סביב מגבלת הגמגום בדיבור והדרך השונה של אנשים לחוות את הקושי שלהם ולהתמודד איתו. בסופו של דבר, לדעתי השאלות הנשאלות וההתלבטויות של המשתתפים נוגעות בתכנים שמעסיקים את כולנו. קשיים לגביי בחירת מקום עבודה ומה מתאים לנו? היסוסים שונים שנוגעים למצבים חברתיים והתמודדות עם לימודים ושאר אתגרים בחיים, שבאים לנו פחות בקלות.
אחד הדיונים שהיו לי מעניינים במיוחד, היה העסוק בשאלה העם גימגום הינה סימפטום של קושי נפשי או מצב פיסי בפני עצמו? היו טיעונים ודעות לכן ולכן. עם זאת היתה הסכמה שגמגום מושפע לרעה ממצבים של לחץ ומצוקה ולעומת זאת משתפר משמעותית ונירגע כאשר נמצאים בסביבה מקבלת ונינוחה. אחד הדוגמאות היפות היו בני- נוער שציינו שאמירה גלויה על בעיית הגמגום בפני מורה או בוחן( למשל בבחינה בעל פה באנגלית) עזרה להם מאוד להרגע ולהוציא תוצאה שמשקפת את הידע והיכולת שלהם.
היה בולט שישנם שניי דעות רווחות לגביי האופן שיש לתפוס את קושי הגמגום: הראשונה שיש לראות בגמגום מגבלה בתחום הדיבור וטו לו. השנייה- שתופסת את הגמגום כסוג של נכות.
כמו כן, היו גישות שונות לגביי הדרך המומלצת להתמודדות- יש שסבור שנכון להתקדם בקצב איטי תוך בדיקה מתמדת של רמת הביטחון העצמי ותחושת הנוחות. מאידך היו אלא שהתעקשו שהדרך הנכונה היא " לקפוץ למים" ולהעדיף למשל עבודה שמצריכה התמודדות מילולית ישירה כמו אנשי מכירות, טלהמרקטינג וכו' על פני נטייתם של משתתפים מסויימים לחפש את מקומות העבודה שמאפשרים עיסוק יותר בציוד וחפצים דוממים על פני דיבור עם בני אדם.
לסיכום אציין שמורגש מקריאה בפורום שההתמודדות עם הגמגום משותפת לילדים ונוער, מבוגרים חילוניים ודתייים. אנשים מכל סוגיי האוכלוסייה. למרות שהקושי משותף מסתבר ללא מאט אנשים, התרשמתי שההתמודדות של האנשים תמיד שונה אחד מהשני. היה מעניין להתרשם כיצד מגבלה אחת יכולה לבוא לידי ביטוי בדרגות קושי משתנות וכמובן בדרך האישית של כל אחד להתמודד ולחוות את האתגרים הספציפים שאיתם הוא נפגש.
יונית
נראה לי שבאמת מה שמצאת והתרשמת בפורום הגימגום נכון להרבה אנשים וחשוב לראות את זה. מצד אחד אין הבדל בין אנשים מכל סוגי האוכלוסיה, חילונים דתיים, יהודים ערבים, נשים גברים, נער ומבוגרים, ומצד שני דרגות הקשי משתנות, יש הבדל אינדבדואלי בין אנשים, וכל אחד ואחת מתמודד/ת בדרכו/ה שלו/ה שהיא דרך ייחודית. מעניין אותי לדעת אם יש/היה בפורום הזה דבור על החברה, איך אנשים מקבלים את הגמגום?? מה התגובות שחברי הפורום נתקלים בהן?