הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
בחודשים האחרונים אני מרכזת מפגש שבועי בין חניכי הפנימייה בה אני עובדת לבין מועדון אקי"ם שנימצא באותו הרחוב בו אנו גרים. המפגש עם החברה של אקים מעניין ומהנה אבל ישנן כמה נקודות מקשות שאני ניתקלתי בהן, שאני רוצה לעלות
הקושי להבחין או לתפוס שיש אדם מולך בגיל ההורים שלך, שמבחינה שיכלית ,התמצאותית נימצא פחות מהגיל שלך, אבל ההתבגרות המינית שלו נימצאת בערך בגיל העשרה, לי בתור מדריכה ומרכזת בהתחלה זה יצר בילבול מאוד גדול, תכנית זה שלושה גילאים באדם אחד שאליהם יכולים להצטרף: אוטיזים, אובססיביות, אפילפסיה, טורט ועוד, בתחילת ההיכרות כול השילוב הזה הביא אותי למצב של שקילת מילים כזו גדולה שנאמרו בערך שלוש במיפגש. וחשוב להוסיף שחוץ מכול הבילבול הפיזי נתקלתי בזה בעצמי וגם בילדים שאני מדריכה וזה: שכשאנחנו פוגשים אנשים שהם שונים מאיתנ וכשהתקשורת שלנו היא שלקוייה אנו נוטים לדבר אל אותו אדם כאל ילד, לעזור לו כאל ילד (עוד דבר שהוביל אותי למקומות מאוד ביקורתיים כלפי עצמי) . לאחר כמה נפגשים הרבה מהרוחות נרגעו. הילדים והחברה מאקים יצרו קשרים, למרות שהמצב הגילאי המשולש עדיין יוצר התנהלות אבל לומדים גם להגיב אל זה ולהפנות את זה למקומות הנכונים.
דוגמאות למורכבות של המפגש:
י' בעל פיגור שיכלי , כבן ארבעים ונוטה לאובססיות הציע חברות לאחת החניכות (זה היה בתחילת המפגשים) ,, ויום אחרי זה בא לתת לה מכתב אהבה , הוא ניכנס לביניין וחיפש אותה וקרא לה, אותו י' בעל מבנה גוף גדול ,מזוקן, עם כובע קסקט שלא תרם באותו ערב להיסטריה שנוצרה בקבוצה. התהליך שהיה צריך לעבור באותו שבוע היה איטי וההבנה שלי ושל הילדים לגבי השילוש הגילאי הזה לקחה קצת זמן
ולאומת זאת מאקים כבן 24 לפני כשבוע הציע נישואים לאחת החניכות, אותה חניכה הגיע אלי באותו הערב בקפיצות שמחה וצוחק והתגאתה בכך שזו הפעם הראשונה שמציאים לה נישואים- גם לכך יש בעיתיות, צריך להסביר להם בעדינות את ההבדל בין ידידים לבין חברים.. -
החניכים רצו לעשות דיסקו משותף, הבאנו ציוד ומוזיקה, החשכנו אורות הדלקנו פליקר והתחלנו את המסיבה, תוך כמה דקות יצאו מהחדר כנה חברה מסוחררים, לא ידענו שיש להם אפילפסיה ולמרות שהם לקחו תרופות הפליקר טישטש אותם.
סתם משהו מצחיק שקרה לי אתמול, נפגשו שוב ואכלנו ארוחת ערב בחדר אוכל לקראת סיום התחלנו לאסןף אותם לקראת הסרט, באיזשהו שלב ניגשתי אל ד' בת 24 ואמרתי "חמודה בואי הולכים לראות סרט" , ד' כיווצה עלי גבות, הסתכלה עלי לשניה ואמרה שהיא יודעת שהיא חמודה אבל שזה בטוח לא השם שלה..
נשמע מאד מעניין מעניין ונראה שאת עושה עבודה יפה שם. את מעלה התמודדות שהיא אופיינית להרבה לקויות. כנראה שמחנכים אותנו לשים דגש רב על החלוקה הגילאית. אחרי שאנחנו לומדים בכתות מחולקות לגילאים במשך כל שנות הלימוד שלנו, נדמה לנו שזה מאד חשוב וקשה לנו להשתחרר מזה. ובאמת א/נשים שאנחנו לא רגילים להיות במחיצתם מבלבלים אותנו מכל מיני בחינות. הבלבולים העיקריים הם ממה שאנחנו לא מצפים, ממה שמכניס אותנו לאזור של "חוסר נוחות". או באנגלית non comfort zone אבל זה האזור שבו אנחנו גם לומדים הרבה על עצמינו ועל אחרים. אהבתי לקרא על האנקדוטה עם ד' שאמרה שהשם שלה בטוח לא חמודה. הומור וצחוק שומרים עלינו בהרבה מצבים והם כל כך חשובים בחינוך. אך איך שהוא נעלמים לנו איפה שצריך אותם. וקראתי שוב את האנקדוטה הזו תוך נסיון להתעלם מהגיל (מה זה משנה) והיא אנקדוטה נפלאה בפני עצמה. מה שסקרן אותי לדעת הוא אלו ישבת עם אחד מה/אנשים האלה שאת פוגשת כבעלת תפקיד, ושוחחת אתם ככה סתם כדי להכנס לנעליו/ה מה היית שומעת ממנו/ה?