הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
בחרתי לחפש פורומים של חרדות גם בגלל שהנושא מעניין וגם בגלל שמדובר ב... רציתי לרשום מוגבלות אבל יש לי בעיה עם המילה הזו לדעתי ברוב אם לא בכול המיקרים היא מוטעת, אני חושבת שמילה יותר מתאימה היא מגבילות , גם אם המצאתי היא נראית לי יותר נכונה ., התעורר בי הויכוח אם קיים כזה דבר בכלל מוגבלות, ואם קיים כזה דבר הוא הגדרה שהחברה יצרה, אותה חברה שדיברתי עלייה בסיימון בריץ, ואם כן - אז למה שנקבל את ההגדרה הזו, שנובעת לדעתי ממקומות אפלים ומנרמלים, .כול אופן בחרתי להיכנס לפורום של החרדות בגלל שזו מגבילות שקופה, היא אינה נראית לעין ומהאנשים שקראתי אותם וגם אלו שפגשתי למדתי שלמרות היותם קשירים פיזית ובריאים מבחינה גופנית הם יכולים להיום מתפקדים פחות מכול מגבילות פיזית שפגשתי או ראיתי, הנקודה הזו עוררה בי שאלות רבות, אך זו שנראתה לי הכי פרובלמטית היא: אם מה שמניע את החברה או הנקודה שבה מתחילים היא הפיזיות, כלומר ברגע שאתה רואה אדם בכיסא גלגלים אתה לא תצפה ממנו לקום וללכת אבל כשתכיר או תשמע על אדם צעיר "בריא גופנית" ,לא מוגדר בתור חולה נפש ושלא מסוגל לצאת מביתו כבר שנתיים, רק מהפחד, אני לא חושבת שיעלו בנו אותן התחושות .כשאנו רואים אדם עם פיגור שיכלי,עיוורון,נכות, מגבילות כולשהי שניתן לראות אותה בעין, לרוב התחושות שעולות לאדם (שנימצא רחוק ,שלא ,מכיר ,שלא חיי, שלא יודע...) הן חמלה, רחמים, פחד, רתיעה, עצבות (בעיקר על עצמו במיקרה ואם..) אבל כשמיקרה הוא כזה שאני תארתי, הרגשות שיש יותר סבירות שיעלו הן כעס, תמהון, סלידה, מה שמוביל אותי לאוכלוסיה עם המגבילות הנפשית שחיים בתוך החברה. גם דרך הפורום גם דרך ההיכרות שלי, נידמה שלמגבילות זו קשה יותר מבחינת המוכנות החברתית לקבלה (שזה הופך קצת את כול מה שאמרתי על חיצוניות- כי כאן החיצוניות לא "פגומה" ). לדעתי ניתן היה ראות את זה בפורומים, הם הקימו ומנסים להקים לעצמם קבוצות תמיכה, כול ההתעסקות בפורום הוא בעצם ההכרה והרגשת הרגילות בחברתם, הם דיברו בפורום על הבקע שנוצר וניפאר אל מול ההורים, המשפחה, החברים, מדובר במגבילות שמתפתחת , אז בעצם ישנו תהליך של " יציאה " מחברה אחת, חיפוש חברה שניה, תוך כדי ניסיונות השארו. הרושם הכי חזק שיצאתי ממנו אחרי השוטטות בפורומים הוא בעיית השקיפות הזו , הקרע , והמספר מלחמות מקבילות שאותם אנשים נאלצים להאבק.,