הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
הסרט היה מאוד חזק ואני לא הפסקתי לחשוב עליו הרבה זמן אחרי שיצאנו מהשיעור. ראיתי שם מוגבלויות שלא ראיתי קודם וזה די הימם אותי,כי בחיי היום יום יום, לא נתקלים בנכים בשכיחות גבוהה. אני מקווה שהסרט הזה, בזמן שיצא בארה"ב הצליח לשנות את פני הדברים אפילו במעט, אני יודעת שהוא שינה את הסתכלותי על שיגרת חיי ועל ההתיחסות שלי לנכויות. אני חושבת שהמסרים העיקריים שלו היו שאנחנו והממשלה חושבים יותר על האנשים הללו כעל מספרים ולא כעל בני אדם. יש הרבה מעבר לנכויות שלהם ואף אחד לא טורח לבחון את זה. כמו כן האטימות של המשרדים הממשלתיים והנוקשות שלהם כלפי האוכלוסיה הזאת שבמקום לתמוך ולעזור לה השרותים וה"ההטבות" שאמורות להינתן להם נהפכת לנטל אפילו יותר קשה מהנכות עצמה. לדבריה של סבתי, שמתנדבת באגודה לחולים בטרשת נפוצה, האנשים החולים במחלה זו מנסים כמה שיותר לשמור על עיסוק רגיל אם רק ניתנת להם ההזדמנות. אחת החולות לדוגמא, עובדת במשרד ממשלתי וביצעו בשבילה התאמות בכיסא ותפעול המחשבים המאפשר לה להמשיך לעבוד שם. לדעתי עובדה זו מאפשרת לה לעבוד לפחות חצי יום עבודה. דוגמא מעין זו ממחישה לי מסר נוסף של הסרט, הסרט מדגיש כי אוכלוסיה זו הייתה מעריכה שוויון הזדמנייות בנושא עבודה. אנשים באוכלוסיה היו ממעדיפים עבודה התואמים את כישוריהם. הסרט הבהיר כי אנשים רבים באוכלוסיה חשים כי המדינה עושה "טובה" ומאפשרת להם לעבודה רק על מנת להעביר את הזמן.