הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
אמנם עבר זמן מה מאז הצפיה בסרט אבל אני חייבת לציין שהצפייה מאוד השפיעה עליי והמון שאלות ותהיות עלו בי, ובמיוחד השאלה " איפה אני בכל הסיפור הזה?" ו"מה החלק שלי".
בסרט "כשבילי שבר את הראש" הזדעזעתי בעיקר מהאטימות שיש בחברה שלנו ומחוסר הרגישות כדוגמת המכתבים שנשלחו לגברת שאין ביכולתה לראות אותם, והחישוב הקר של הביטוח הלאומי בתלוש המשכורת. "אני חש כאילו זה מעין עונש- על התאונה והנכות" המערכת מוסיפה נטלים במקום לעזור. יותר מכל הפריע לי שיודעים שטיפול ביתי יעיל וזול יותר מאשר יציאה למוסד טיפולי ובכל זאת פונים לפתרון המוסד בגלל סיבות שלא לטובתם של אותם אנשים בעלי הנכות. גזילת הפרטיות וחופש הבחירה מנוגדים לכל הערכים שהתחנכנו על פיהם.
מאוד התרשמתי מהסרט "שיח סימנים" בעיקר בגלל שהוא חשף בפניי המון דברים שלא ידעתי קודם לכן עם אנשים עם חירשות. בעיקר על חשיבותה של שפת הסימנים לאותם אנשים. בסרט התחדדה לי קצת יותר ההבנה על ההבדלים בין הגישה החברתית לגישה השיקומית רפואית.