הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
הסרט "קול וזעם" מציג את הקונפליקט/ הדימלמה הקשה שעומדת בפניהם של הורים לילד/ה חירש, האם להסכים להשתלה הקוכליארי?
ובין השורות- האם לתת לילדנו זהות של חירש או שומע? האם לקרב אותו או להרחיק אותו מ"תרבות החירשים"?
הזוג החירש כל כך שמח שנולדה להם ילדה חירשת, התר, שמחו שהיא תגדל באותה זהות כשלהם, וכשגדלה התר היא דרשה בתוקף שישימו להם שתל, שהיא תהיה שומעת כמו חברותיה, ההורים לקחו את זה כל כך קשה ונפגעו מכך שהיא לא רוצה להיות חירשת. הם התענינו ובדקו את האופציה לשתל ואפילו שכולם ניכו לשכנעם שזו ההזדמנות ושזה בטובת בתם, הם ויתרו והחליטו שה"טוב" בשבילה זה להישאר חירשת.
בראשי עברו לי המחשבות מי יודע מה טוב לילד? האם אנחנו ה"שומעים" אוביקטיבים מספיק כדי לדעת? איך היא תכיר את עולם השומעים אם לא תחשף אליו?
תמיד היה לי ברור שאם תנתן לחירש האופציה לשים שתל/ מכשיר שמיעה הוא , משפחתו וסביבתו לא יהססו, יקפצו על ההזדמנות. לא חשבתי כלל על האופציה הזאת שלא ירצו שיתנגדו.. לא הכרתי עד כה את "תרבות החירשים"ועכשיו לאחר הצפייה בסרט נחשפתי לצד שלהם לדילמה המורכבת הזו..
ובאמת מה יותר טוב? חירש? שומע? מי יותר מאושר???