הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
לקח לי זמן להתרגל לעניין שאין קול במהלך הסרט ,אתה לא מתאר שזה יחסר כל כך עד שמורידים אותו.אני אישית מאוד אוהבת קול ומוזיקה אז מאוד הפריע לי השקט.אני מבינה שזה היה העניין בסרט- הדממה. באמת באיזהשהוא שלב מתרגלים אבל זה מעייף את העניים ,זה כנראה שביב מההרגשה שהם חשים כשהם צריכים להבין אנשים שומעים.הקטע בסרט שהכי תפס את עיני היה שאחד הבחורים אמר שהוא התלבט אם לעשות לבן שלו שתל כי הוא חשב שזה ירחיק בינהם כשאחד שומע והשני לא.זה באמת דילמה אדירה ושהורים אחרים לא צריכים לתמודד איתה.אני חושבת שמה שהם ניסו להעביר בסרט זה את ההרגשה של הניכור שכל אחד מהם הרגיש באיזשהוא שלב של חייו כלפי האוכלוסיה של השומעים שהייתה סביבו .התחושה הייתה שהם לא עושים מספיק מאמצים כדי להתחבר עליו,ומצד שני להראות עד כמה ההרגשה שלהם השתנתה ובעקבות כך ההתנהגות שלהם, כאשר הם נכנסו לתוך חברה של אנשים חרשים.המשותף לסרט כשבילי נפל על הראש הוא : שוב מנסים להעביר את המסר שהחברה רואה קודם כל את הנחויות שלהם ושהצפייה מהם היא כל כך נמוכה שזה מאוד מוריד מוטיבציה,ועד כמה הטעות היא בידי החברה כאשר "שומעים" שאחת מהם הפכה לרקדנית בלט בזמן הלימודים.השאלה שמאוד הטרידה אותי לאחר הסרט היא מה קורה לאוכלוסיה הזאת כעט? כאשר יש התפתחויות המאפשרות ליותרילדים שתל שבלולי,האם השחיכות בעניין היא גבוהה ,ולמה?