הפורום פתוח לכל מי שעוסקים/ות בנושאים של חינוך ביקורתי , מתלבטים/ות, ורוצים/ות לשוחח על המורכבות, ההיבטים השונים של עשיה חינוכית השואפת לשוויון של כל קבוצות הלומדים/ות. אתן/ם מוזמנות/ים לספר מניסיונכן/ם להביא דילמות, התנסויות מוצלחות, להעלות שאלות, לצור קישורים וכד. כדי לכתוב בפורום עליכם/ן להרשם לאתר. אחרי הכניסה לאתר כחברים/ות רשומים/ת לחצו על general ואחר כך על new thread - שרשור חדש, לפתיחת נושא חדש.
אחד היתרונות של פורום הוא שאפשר לנהל בו שיחה. אפשר להגיב לדברים שקראנו. לשאול שאלות, לחוות דעה, להעזר זה בזו. עכשיו שרבים מכם כתבתם דברים מעניינים בפורום, אתם מוזמנים גם לענות זה לזו, להגיב, לשאול להעלות רעיונות שעוברים בראשכם כשאתם קוראים את מה שנכתב פה.
תגובה על הסרט: "קוראים לי סם"
הקדמה: הסרט בכיכובם של מישל פייפר ושון פן מספר על סם, גבר בשנות ה-30 לחייו אשר לילה אחד הוא שוכב עם הומלסית שהכיר ברחוב וכתוצאה מכך נולדת ביתו לוסי. אמה של לוסי בורחת כמה שעות לאחר הלידה ומשאירה אם סם להתמודד עם המצב בחדש בכוחות עצמו.
הסרט בחלקו הראשון מתאר את ניסיונותיו המרגשים והמצחיקים של סם לגדל את ביתו התינוקת בעזרת שכנתו המבוגרת אנני.
בחלק השני של הסרט ועד סופו מתואר המאבק המשפטי של סם ברשויות הרווחה לאחר שאלו החליטו להוציא את לוסי מהבית ומנסים להכניס אותה למשפחה אומנת. את סוף הסרט לא אספר במטרה שתוכלו להתרגש כמו שאני התרגשתי...
הסרט נפתח בקיפולי נייר ( אוריגאמי ) שמסמלים את הדקדקנות והחדות שמאפיינת את סם בכל הסרט. חייו של סם בנויים בצורה מאד שיטתית שמאופיינת בדיוק התמידי בהבנת החיים בצורה מאד דיכוטומית ( סם עושה הבחנה מאד חדה בין אמת לשקר ומבחינתו אין אמצע ולא קיים דבר כזה של סילוף האמת ).בתחילת הדרך כדי ללמוד את זמני ההאכלה של ביתו השכנה מייעצת לו להאכיל את לוסי כל פעם שיש תוכנית אהובה עליו בטלוויזיה ( כל שעתיים עגולות-מחזור אכילה שבריא לתינוקת בגילה ).
לאורך כל הסרט ניתן להבחין באהבה האין סופית שלל סם לביתו לוסי ועולה הדילמה הקשה מכולן של מהי טובת הילדה? האם לחיות עם אביה הלוקה בשכלו אך אוהב אותה אהבה ללא דופי או לשלחה לאימוץ אצל משפחה שמבחינה שכלית תוכל לדאוג לה יותר אך האהבה אינה תהיה האהבה הבסיסית, הראשונית והכנה שלה זכתה לוסי בהתחלה.
כשללוסי מלאו 7 שנים התחילה לצוץ הבעיה והיא הבחינה בשונות של אביה,כשניסתה לשוחח עימו על כך ולהבין מה זו השונות הזו ואיך לקרוא לה הוא ענה לה בפשטות מרגשת " פשוט קראי לי סם". סיטואציה זו חוזרת עם עורכת הדין כאשר היא מנסה לברר מה בדיוק המוגבלות שלו ולא יודעת איך לקרוא לזה – "מום\מוגבלות שכלית\מפגר-וסם פשוט אומר לה לקרוא לו בשמו כי זה מי שהוא".
כאשר התחיל המשפט ותשאלו את הילדה עלתה בי השאלה האם לילדה בת 7 יש את היכולת הרגשית ואת ההבנה לתפוס את השונות של אביה כשונות?...לאורך כל הסרט ועד לסופו לא הצלחתי למצוא תשובה. לאורך הסרט מתרחש תהליך מקביל ( המערכת יחסית של עורכת הדין ובנה הקטן שזהה בגילו לגילה של לוסי ) שבא ליצור הקבלה של דילמות חינוך של הורים בלי קשר ליכולתם השכליות,הקבלה זו נועדה לערער את הדיכוטומיה שבין שני המגזרים ולנסות להראות שגם אנשים בעלי מוגבלויות שכליות יכולים להיות הורים ולנהל חיים עצמאיים.
לדעתי בסרט,המערכת המשפטית ניצלה את רגע החולשה של סם וכשהוא נכנס להתקף על דוכן העדים העורך דין לחץ עליו עד שהוא התפוצץ והפיל את עצמו ברשת.
הפסקול של הסרט הוא שירי הביטלס שהשיר המרכזי הוא "all you need is love " - הרומנטיקנים והאופטימיסטיים יסכימו איתי שלמרות הקושי היומיומי והבעייתיות שמתלווה לנושא כל שחשוב הוא אהבת האב לביתו.
ואם התבלבלתם ואתם כבר לא יודעים איך הסרט נגמר ,רוצו וצפו בו.